אמיר שלום שבח ז"ל: שיחה אחרונה במרפסת, ערב המלחמה
בליל שישי ישבו אמיר שלום שבח ז"ל ואחותו הגדולה שולי במרפסת ותכננו מפגש בסיני - רגע לפני שהוא משתחרר. למחרת פרצה מלחמת יום הכיפורים, והאח הצעיר חזר לחזית במדים שטרם התייבשו. במהלך המלחמה נפצע בראשו ואחרי כחמש שנים בתרדמת, הלך לעולמו
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, אמיר שלום שבח ז"ל כבר היה קרוב למועד שחרורו מצה"ל. הוא שירת כחובש קרבי בחטיבת השריון הסדירה שהוצבה מול הכוחות בסיני. גדודיה, כולל גדוד 79 שבו שירת אמיר, התאמצו להדוף את הכוחות המצריים - וספגו אבידות קשות כבר בשעות הראשונות של הלחימה.
"אני זוכרת שאימא התקשרה אליי ביום שבת וסיפרה שאמיר נסע לצבא כי פרצה מלחמה - ושאפילו את המדים שלו לא הספיקה לייבש עדיין, והוא נסע ישר לסיני במדים רטובים", משחזרת שולי, אחותו הגדולה של שבח. יממה קודם לכן, בליל שישי, ישבו שולמית ואחיה הצעיר במרפסת לשיחה שבדיעבד תהיה לאחרונה שלהם. "השיחה הזו במרפסת של אימא בחיפה ממש חרוטה לי בזיכרון", היא מספרת. "דיברנו על הצבא, הוא סיפר על המח"ט שלו, דן שומרון - וסיפרתי ששומרון היה המג"ד שלי בזמן שירותי הצבאי".
באותה שיחה, הבטיחה שולמית לאחיה הצעיר שתבוא לבקר אותו בסיני, שם הוצב. "שאול מופז, שהיה חבר שלנו, גם היה באותה חטיבת שריון - ואמרתי לאמיר שאבקש ממנו לקחת אותי לסיני וכך אראה היכן הוא משרת, לפני שישתחרר. שנינו כל כך שמחנו והתרגשנו לקראת המפגש הצפוי בסיני. אני זוכרת איך באותה שיחה נרקם בינינו סוג של חוט מקשר סביב נושא השירות הצבאי". אותה שיחה נותרה כזיכרון אחרון מאחיה - לצד הזיכרון המוחשי האחרון: תמונה שלו מלווה אותה ביום חתונתה.
במוצאי שמחת תורה, אמיר שלום שבח נפצע בראשו ואיבד את ההכרה. חבריו סיפרו כי באותו הלילה לא הופיע ברשימת הכוח שאמור לצאת עם רופא הגדוד אל הקרבות, אלא תוכנן לפקח על החובשים הצעירים. אולם ברגע האחרון הוא עמד על כך שעליו להצטרף אל הכוח.
לאחר פציעתו הקשה, שכב במשך חמש שנים ארוכות מחוסר הכרה בבית החולים השיקומי לוינשטיין. ביום א', כ"א בסיון תשל"ח (25 ביוני 1978), נפטר אמיר שלום שבח בגיל 25 והובא למנוחת עולמים בבית הקברות "זיכרון מאיר" שבבני ברק.
לפנייה לכתב/ת 
