יצחק ישראלי ז"ל: המכתב וסלע הבזלת

אם חלפתם בשנים האחרונות באזור רמת הגולן על פני גלעד רב רושם, בכביש שבין מבוא חמה לאל חמה, עיניכם ודאי הבחינו בצמד המילים "יד לשבעה". הסיתות המדויק על סלע הבזלת, מספר על אותם שבעה עולים חדשים, שאת נפשם חירפו עבור ריבונותה וביטחונה של מדינת ישראל בראשית שנותיה. היה זה דור שנאבק ונלחם על הקמת המדינה, כשמרביתם כלל לא נולדו על אדמת הארץ.

יצחק, בן שרה ורחמים, אחד משמונה ילדים למשפחת ישראלי, נולד בעיר איספהאן שבפרס בשנת 1927. בהיותו בן שבע בלבד ועוד לפני הקמת המדינה, הגיע ישראלי ארצה עם משפחתו לרחוב זוננפלד בשכונת מאה שערים בירושלים. רחמים, אביו, היה לדמות מוכרת ומוערכת בשכונה, בין השאר כיוון שסייע בתקופת הצנע להשיג פת לחם עבור משפחות מרובות ילדים. יצחק ככל הנראה למד מאביו, והתנדב בימי מבצע שילוחי המים לעיר ירושלים, וגם סיפק פירות וירקות למשפחות שונות בעיר.

יצחק ישראלי ז"ל והמכתב האחרון ששלח

לצה"ל גויס בינואר 1951 ושובץ בחיל השריון. ב-4 באפריל 1951, זמן לא רב אחרי גיוסו לצה"ל, החלו לזרום לפיקוד צפון ידיעות בדבר כניסתה של יחידה סורית לבושה בגדי אזרחים למובלעת אל-חמה. אזור זה, על פי הסכמי שביתת הנשק בסיומה של מלחמת העצמאות, הוגדר כשטח מפורז בריבונות ישראלית, למורת רוחם של הסורים. כוח של חיילי צה"ל וקציני משטרה יצאו לבושים מדי שוטרים לכיוון צומת פיק ונתקלו בכוח סורי. ברכב הסיור השני יצאו ישראלי וכוח נוסף לחלץ פצועים. בחילופי האש הקשים באותה התקרית, נהרגו יצחק ועוד שישה חיילים נוספים - כולם עולים חדשים ממרוקו, תוניסיה, טורקיה, בולגריה ותימן.

"אחי מאוד אהב את הצבא", מספרת נורי, אחותו של יצחק. "הוא לא ויתר על שמירת מצוות תוך כדי השירות הצבאי, ומסר את נפשו לכל דבר אשר עשה. זכור לי כיצד התנדב להציל פצועים בשטח באותה התקרית".

בעקבות התקרית באל חמה, ולראשונה מאז מלחמת העצמאות הוחלט להפעיל את חיל האוויר הישראלי, ולתקוף מטרות סוריות על ידי מטוסי ספיטפייר ומוסטנג. במכתב ששלח הביתה, זמן קצר לפני נפילתו, כותב ישראלי להוריו. "להוריי היקרים, ראשית אני כותב להודיע כי בקו הבריאות אני וכי לא חסר לי מאומה – רק לראות את פניכם היקרות לי עד מאוד. עברתי לראש פינה ליד צפת ובזה אני מסיים את המכתב, בדרישת שלום לכל החברים".

"את המכתב האחרון ממנו, שמרה המשפחה מקרוב לאורך כל השנים", מספר יצחק אפרים ישראלי (64), אחיינו של המנוח. "מסיפורים ששמעתי, סבא וסבתא שלי היו אבלים מסיפורו של יצחק. סבא שלי שפך אפר על ראשו וסבתא שלי הייתה בוכה בכל פעם שהייתה רואה אותי, מאחר שאני קרוי על שמו. לצערי, המוות של יצחק איננו היחיד במשפחה - סבתי שכלה עוד חמישה בני משפחה בשירות צבאי".