יוסף מוצפי ז"ל: קצת עזרה למשפחה, רגע לפני המבצע

ב-1951, כשמשפחת מוצפי עלתה מעיראק והתיישבה במעברת הר-טוב, היה יוסף - השני מבין חמשת הילדים - רק בן עשר. אבל הילד נקלט במדינה הצעירה במהירות ובקלות: הוא הצטיין בלימודיו בכפר הנוער בן שמן, השתתף בתחרויות ספורט וכן היה חבר בתנועת "הנוער העובד" - זאת לצד תחביביו האהובים: ציור ויצירת עבודות עץ.

עם הגיעו לגיל גיוס נשלח לגולני, וזמן לא רב אחר כך כבר יצא לקורס קצינים - אותו סיים כחניך מצטיין. "הוא היה מלח הארץ", מספר אחיו הצעיר בצלאל, שזוכר היטב את טקס סיום קורס הקצינים, אליו הגיע עם משפחתו: "הלכנו לראות אותו במדבר, מנהל את תרגיל האש בפני הקהל. הוא ניסה להכניס בי את אהבת הארץ, דרך הסיפורים שלו מהשירות הקרבי והטרטורים מהטירונות. להחדיר בי ערכים, להפוך אותי מ'חלשלוש' לילד חזק וספורטיבי כמו שהוא היה".

תמונות ומזכרות מיוסף מוצפי ז"ל שנשמרו בבית המשפחה

בימי החורף של 1962, הסורים הפרו תכופות את הסכמי שביתת הנשק - שקבעו כי לסורים לא תהיה הזכות לדוג במי הכינרת, וכי קו הגבול יעבור כעשרה מטרים מזרחית לאגם. ירי ממוצב נוקייב הסורי אל עבר דייגים וסירות משמר ישראליות היה עניין שבשגרה.

אחרי התרעות חוזרות ונשנות מצד ישראל ואיום בפעולות תגמול, ב-15 במרץ ניתן האות למבצע "סנונית" - שמוכר גם כמבצע נוקייב. "כשהוחלט לצאת לפעולת תגמול, הדבר הוטל על חטיבת גולני בפיקודו של סא"ל מוטה גור. זו הייתה הפעם הראשונה שחטיבת גולני השתתפה בפעולת תגמול ולא הצנחנים, ואחי מאוד רצה לקחת בזה חלק", מספר בצלאל מוצפי.

אבל חיילי החטיבה נתקלו בכוח סורי גדול מהמצופה, ובפעולה נהרגו שבעה לוחמים - ולוחם נוסף עדיין מוגדר כנעדר. "אחי יוסי היה צמוד למוטה גור בפעולה, ותפקידו היה להיות קצין קשר קדמי לתותחנים", מספר האח. "הסורים הפגיזו ללא הפסקה את הכוח, ויוסי וחבריו ניסו לאתר את החיילים שנעדרו. בדרך חזרה לכיוון עין גב הוא נפגע מפגז ונהרג. מוטה גור סחב אותו על גבו, והביא אותו חזרה לשטחנו".

כמה ימים לפני המבצע, סייע מוצפי להוריו במעבר הדירה מבית שמש לפתח תקווה - מעשה מן השורה שיהפוך לזיכרון האחרון ממנו. "זה היה ביום רביעי", משחזר בצלאל. "עברנו כל המשפחה לפתח תקווה, והוא עזר לנו להעביר את הרהיטים. מיד לאחר מכן הוא יצא למבצע. אחרי מותו, אימי דאגה שהוא תמיד יהיה איתנו ומילאה את סלון הבית בתמונותיו".

יוסף מוצפי ז"ל נפל בקרב ביום י"א באדר ב' תשכ"ב (17 במרץ 1962). הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקריית שאול.