דב הררי ז"ל: ד"ש לבת הקצינה במייל צבאי

זמן קצר לפני שיצא לפעילות מבצעית בגבול לבנון, הספיק סא"ל דב הררי ז"ל להתקשר בהתרגשות לבתו - ולעדכן אותה ששלח לה מייל במערכת הצבאית הפנימית. "שלום מור, מה שלומך??? ד"ש מאבא", כתב המג"ד המילואימניק לבתו הקצינה. "זה הלהיב אותו", מספרת מור הררי, ששירתה באותה עת ביחידת מודיעין של פיקוד דרום. "מיד לאחר שניתקנו את השיחה השבתי לו למייל. עד היום אני לא יודעת אם הספיק לראות את זה".

ההתכתבות של דב הררי ז"ל ובתו מור

דב הררי נולד בנתניה בינואר 1965, בנם של נעמי ויעקב. לצה"ל התגייס ביולי 1983 ושירת כקצין חי"ר. "אבא מאוד אהב את הצבא", מספרת מור, "הוא השתחרר בגיל 22 כדי להצטרף לנגריה המשפחתית, אבל לאורך השנים הוא המשיך לעשות מילואים והתקדם בסולם הדרגות עד שמונה למפקד הגדוד".

להררי ולאשתו רונית נולדו ארבעה ילדים. מור הבכורה, התאומות שיר ונוי, והבן הצעיר סתו. למרות שלא פנה לקריירה צבאית, צה"ל נותר חלק משמעותי בחיי המשפחה. "כל מעטפה חומה שהגיעה בדואר נתלתה בחגיגיות על לוח המודעות במטבח", נזכרת בתו. "הוא אמנם היה איש מילואים - אבל הצבא היה חלק מהיום-יום שלנו כמשפחה, חלק נכבד מהערכים שהוא ואימי העבירו לנו, וכולנו המשכנו את דרכו".

דב הררי ז"ל עם בתו מור

הררי הספיק לראות רק את בתו הבכורה עולה על מדים. "שיר ונוי התגייסו ארבעה חודשים אחרי שנהרג", היא מסבירה. שיר שירתה כמאלפת כלבים ביחידת עוקץ, ונוי בחיל האוויר - כמש"קית ניווט ותחקור ובהמשך כקצינת הדרכה. בנו הצעיר סתו שירת כמ"כ בחטיבת גולני.

"הצבא היה נושא שקירב בינינו מאוד", מספרת מור על התקופה שבה שירתה כקצינת מודיעין. "אחרי שהוא נהרג, אנשים סיפרו שהוא היה כמו גשר בין כולם: חילונים וחרדים, אשכנזים וספרדים. אבא היה נעים לבריות, וגם כשהתקדם בסולם הדרגות תמיד נשאר מחובר לקרקע, ואפשר לחייליו לגשת אליו עם כל צרה. תמיד בגובה העיניים".

ב-3 באוגוסט 2010, מעט אחרי ההתכתבות והשיחה עם בתו, נהרג דב הררי ז"ל כשהוא בן 45 בחילופי אש עם צבא לבנון בגבול הצפוני - זאת בעת פעילות במובלעת שנמצאת בשטחה הריבוני של ישראל. הלבנונים טענו כי הכוחות חדרו לשטח הריבוני שלהם, ולכן פתחו באש לעבר הכוח.

שלושה ימים לפני שנהרג, בילה את השבת בבית המשפחה בנתניה - שבת שתישאר כזיכרון אחרון מהאב. "הייתי אמורה להישאר אצל החבר שלי באותה שבת, אבל כשדיברתי עם ההורים בטלפון, בדרך לא אופיינית לו, אבא אמר שהוא מתבאס שלא אגיע הביתה כי לא התראינו כמה שבועות", מספרת מור. תחושת הבטן של הבת הבכורה החזירה אותה לביתה אחרי השיחה. "משהו אמר לי לחזור", היא משחזרת.

דב הררי ז"ל עם משפחתו

"באותה שבת הוא לא חש בטוב, ולמעשה הוא בעיקר נח בשישי ובשבת", היא ממשיכה. "בשבת אחר הצהריים הגיעו הביתה חברות שלי, סטודנטיות לתקשורת, לצלם את האחיות הצעירות שלי לכתבה במסגרת הלימודים על נוער שעובד בחופש הגדול". הררי, שלא נהג להצטלם, הסכים לבקשת בנותיו להתראיין גם הוא לכתבה: "הוא לא רצה לאכזב אותן וענה על כמה שאלות".

אחת השאלות נגעה לדעתו על כך שבנותיו עובדות בחופש. לכך השיב: "אני חושב שנוער שיוצא לעבוד לפני הצבא, זה מכניס אותו לאחריות שהוא הולך לקבל בעתיד, בשירותו הצבאי, ולקבל החלטות שיכולות לעלות בחיי אדם. אני חושב שברגע שבחור או בחורה בני 18 לפני הצבא מקבלים עליהם מטלות של עבודה ואחריות, זה תורם בהמשך להצלחתם בתפקיד הצבאי ובחיים האזרחיים", אמר שלושה ימים לפני מותו.

במהלך הצילומים, ניסו בנותיו לשעשע ולהצחיק אותו מעבר לעדשת המצלמה: "צחקנו עליו שהוא כזה רציני וחופר. לכל אחד יש זיכרון מיוחד מאבא. למרות שהוא היה עובד קשה, הוא תמיד הקפיד לבלות איתנו, להקריא לנו סיפורים לפני השינה, לטייל איתנו, להרכיב איתנו דברים. הוא היה צנוע ורגוע, מרשים ואסרטיבי".