אוכלים בשר וחסר לכם ברזל? זו כנראה הסיבה
מחקרים מהשנים האחרונות מראים שוב ושוב שעודף משקל קשור בקשר הדוק למחסור בברזל. חושדים שאתם סובלים מאנמיה? זו הבדיקה שאתם צריכים לבקש, וכך תאזנו את המדדים
הברזל הוא מינרל חשוב בגופנו שמסייע, בין היתר, לבניית תאי דם אדומים. בהיעדר ברזל או בחוסר שלו, עלולה להיווצר אנמיה - שגורמת לעייפות, חיוורון, חולשה ופגיעה בתפקוד היומי ובאיכות החיים. באופן מפתיע, ניתן לראות כי יש קשר ישיר בין אוכלוסייה בעלת עודף משקל לבין מחסור בברזל. במצב כזה ניתן לראות בבדיקות הדם כי רמות הטרנספרין הרווי נמוכות בנוסף לערכי הברזל הנמוכים.
פרדוקס הברזל ועודף המשקל
כשאוכלוסייה בעלת עודף משקל סובלת ממחסור בברזל, מדובר במעין פרדוקס: האוכלוסייה זו צורכת לרוב תזונה עתירת קלוריות ועתירת מוצרי מזון המכילים ברזל מן החי - דוגמת בשר, עוף, דגים וביצים - ועם זאת נצפה החסר בדם.
מה אם כך הסיבה לחסר? סקירת מחקרים בשיתוף פעולה הולנדי-מקסיקני, שפורסמה ב-2010, בדקה את הקשר בין עודף משקל קיצוני (obesity) ובין מחסור בברזל.
ההסבר: רקמת השומן מעודדת ייצור גורמי דלקת באופן כרוני, ואותם גורמי דלקת עשויים לפגוע בספיגת הברזל מהמעי.
איך אותם גורמי דלקת מפריעים לספיגה? מחקר אוסטרי שפורסם ב-2014 הצביע על שחקן שנקרא הפסידין (hepcidin). ההפסידין הוא חלבון המופרש מן הכבד כשהכבד שומני - כלומר, כשהכבד אוגר יותר מדי שומן עקב אכילה בלתי מאוזנת. הפסידין מופרש מהכבד גם כשמופרשים גורמי דלקת. תפקיד ההפסידין הוא לעכב את ספיגת הברזל מהמעי אל זרם הדם, על ידי היקשרותו אל הנשא פרופורטין, ובכך להפריע להיקשרותו של הנשא פרופורטין אל הברזל.
ב-2015 פורסם מחקר מטא-אנאליזה שהתבצע על ידי איסוף של מחקרים רבים, שבסיכומו של דבר הצביעו על הקשר בין עודף משקל לחוסר בברזל, ואיששו את הטענה כי שכיחות החוסר בברזל בקרב אנשים בעודף משקל גבוהה ביחס לאנשים שאינם בעודף משקל.
איך מאבחנים אנמיה ומה אפשר לעשות?
כשנבוא לבקש מהרופאה בדיקות דם, זה לא מספיק וגם לא רצוי לחכות לראות ערכים ירודים של המוגבלובין בדם כדי לאבחן אנמיה. לכן נבקש מדידה גם של רמת הסטורציה של הטרנספרין ותספר לנו מהו אחוז הטרנספרין הקשור לברזל. זה מדד המעיד על סיכון לחוסר בברזל ולאנמיה.
ומה הפתרון? ההנחיה לאכול מוצרי מזון מן החי, במקרה הזה, אינה הפתרון. הפתרון נמצא במחקרים שפירטנו לעיל, והוא כולל ירידה במשקל. הירידה במשקל משפיעה על הפחתת מדדי הדלקת ובכך מאזנת את רמות הברזל. בנוסף, נמצא כי תוכנית התערבותית של ירידה במשקל במשך שישה חודשים מסייעת בהורדת ריכוז ההפסידין בדם ובכך מפחיתה את העיכוב של ספיגת הברזל במעי. מצד שני יש להימנע מתפריט דל מאוד בקלוריות (לדוגמא 800 קלוריות יומיות בלבד) שעלול רק להחמיר את החסר.
ענבל דרוקר היא דיאטנית קלינית וספורט
לפנייה לכתב/ת 
