שמואל (שמוליק) אדיב ז"ל: החגיגה העצובה לבן היתום

30 שנים עברו מאז נהרג המג"ד הנערץ שמואל אדיב ז"ל. 30 שנים שבהם חוגגת המשפחה את יום ההולדת של בנו אסף, במסורת משפחתית שבאופן טרגי הותיר אחריו אביו. "הזיכרון האחרון שלנו משמוליק הוא שמחה", מספרת אלמנתו, יהודית אדיב. "גם השנה יום ההולדת של אסף יוצא בדיוק ביום העצמאות, וכרגיל אני מזמינה את כל המשפחה. אנחנו משתדלים להמשיך לשמוח ולמצות את החיים". היה זה יום הולדתו הרביעי של אסף אדיב – כיום בן 34 – שהפך לזיכרון האחרון שלו מאביו. "ביום שבת של שבוע העצמאות ה-40 למדינה, חגגנו אירוע כפול", ממשיכה יהודית. "את יום הולדת הרביעי של אסף, ואת קבלת הדרגה של שמוליק".

אדיב התגייס לצה"ל בספטמבר 1977, סיים אחרי שנתיים בצבא את קורס קציני חי"ר והחל את דרכו בפיקוד של צה"ל כמ"פ בנח"ל. הוא היה לוחם אמיץ שכבר בטירונות נפצע פעמיים, פעם בעין ופעם ממטול אר פי ג'י, שהותיר צלקת בפניו. ליהודית נישא בשנת 1982, ולהם נולדו שני בנים, אסף ואלעד. במהלך שירותו הקרבי הוביל מבצעים נועזים כשהיה מהראשונים להסתער על מחבלים שניסו לחדר לארץ עם כדור פורח באפריל 1981, וב"ליל הגלשונים" חיסל את המחבל השני שנחת ברצועת הביטחון. בשנת 1988 מונה למג"ד "צבר" בחטיבת גבעתי, ששמרה על הגבול הצפוני.

שמואל (שמוליק) אדיב ז"ל עם ילדיו

אחרי המינוי הוזמנה המשפחה כולה לחגיגת יום ההולדת של אסף והענקת הדרגות לאביו. "גרנו בבית משותף בקומה השלישית, ושמוליק היה חובב חגיגות וחובב מושבע של המשפחה", מספרת יהודית. "הזמנו את כל המשפחה והוא החליט לעשות על האש. בגלל שחיינו בבית משותף ואסור היה להפעיל מנגל, הוא עשה על האש מחוץ לבניין ועלה וירד כל הזמן עם הבשר – נותן את עצמו עד הסוף לאורחים ולחגיגה".

האירוע שהתרחש בשבת האחרונה בחייו ייזכר אצל משפחת אדיב כמאורע משמח. "כמג"ד שמוליק לא היה מגיע הרבה הביתה", מספרת אלמנתו. "בערב יום העצמאות ה-40 הוא היה אמור להתמנות למפקד בית הספר לטירונים של גבעתי. הוזמנו ביום העצמאות לפיקוד דרום בבאר שבע, ושם איציק מרדכי העניק לו את דרגות סגן האלוף". בעקבות קבלת התפקיד אמורה הייתה המשפחה להעתיק את מושב מגוריה לקיבוץ משאבי שדה בדרום. "סוף סוף היינו אמורים לגור קרוב למקום השירות שלו", היא ממשיכה. "אחרי טקס הענקת הדרגות אמרתי לשמוליק שאני מוכנה לעבוד בכל דבר העיקר לגור קרוב אליו ולראות אותו כל יום".

ב-26 באפריל 1988 חדרה חוליית מחבלים את הגדר המערכת בצפון, המג"ד אדיב עמד בראש המרדף אחר החוליה והסתער קדימה. בהיתקלות עם המחבלים נורה למוות, וחייליו השלימו את המשימה וחיסלו את החוליה. " שמוליק היה אמור לעזוב את הקו ביום חמישי, ולסיים את התפקיד", משחזרת יהודית. "היו לנו תוכניות לרדת באותו סוף השבוע לנופש במלון ואני זוכרת שחיכית לנופש הזה כאילו המשיח מגיע. חשבתי שתמו כל דאגותיי, עכשיו כששמוליק יעבור לתפקיד לא מסוכן".

מדי ערב היה מצלצל אדיב הביתה, לבדוק לשלומה של אשתו והילדים הקטנים. "השיחה האחרונה שלנו הייתה ביום שני ב-12 בלילה, כשהוא נהרג למחרת. הוא שאל לשלומי ולשלום הילדים, ושאל איך עבר היום. פתאום ברקע אני שומעת שיש התרעה שהלילה תחדור חוליית מחבלים. שמעתי אותו נותן הוראות לחיילים ואומר להם לפקוח עיניים ולשמור על עצמם. הייתי נורא לחוצה, והוא אמר לי שאני יכולה לישון בשקט, סמכתי עליו. אבל בגלל שהיה אור המחבלים התחבאו בתוך שיחים והיה להם יתרון. כששמוליק התקדם לכיוון הוא היה בקו הראשון עם הגשש והמ"פ. המחבלים פתחו באש ושמוליק נהרג במקום, יחד עם הגשש רמזי וואחש מזרזיר".

את רגע ההודעה על מות בעלה, לא תשכח לעולם. "אחות של שמוליק באה לקחת אותי מבית הספר, לא הבנתי מה היא עושה פה. היא אמרה לי ששמוליק נפצע. דהרנו לרמב"ם, ואני זוכרת דרך נוראית. כשהגענו שאלתי איפה שוכב הפצוע, ושאלו אותי מי זה. אמרו לי בתגובה שמחכים לנו ב'רם 2'. מיד הבנתי שאין לנו פצוע, אלא גרוע מזה".

שלושים שנה עברו מאז, ועל אף הכאב מקפידה משפחתו לחגוג מדי שנה את יום הולדתו של אסף, בצמוד ליום הזיכרון ומותו של אביו. "זו בדיוק אותה התקופה", אומרת יהודית. "חודש אפריל, השמש זורחת, השמיים כחולים".