אל תצלבו את צוקרברג. בלי פייסבוק לאן נלך?
מארק, שמור לנו על הפלטפורמה. בלעדיה אנה אנו באים? ולנוכח העובדה שגם וואטסאפ שייכת לך, בנאדם, אתה פשוט חייב להגן על מרחבי המחייה שלנו. אחרת עוד נצטרך להתחיל לדבר, ולמי יש כוח לזה?
אם מארק צוקרברג לא היה עף על עצמו כל כך, עד היום היינו יושבים על הברזלים בפינת הרחוב ושומעים מה קורה בחיים של מי שיושב רק על הברזל שלידנו. בלילה שבו החברה שלו זרקה אותו כי נשבר לה מהמגלומניה שלו, כך לפחות מספר לנו הסרט "הרשת החברתית", צוקרברג, השתוי למחצה שלא יכול היה להשתחרר מפניה היפות של הזורקת, אמר למי שהיה איתו בחדר - למה שלא ניקח תמונות של בנות מהקמפוס ונדרג אותן לפי מידת הסקסיות שלהן? תוך שעתיים הרשת בהארוורד קרסה, ואנחנו עברנו לחיות בכדור הלכת המכונה: פייסבוק.
לפני שעברנו לגור שם, היינו עושים כל מיני דברים משונים ומוזרים כמו לצאת לבליינד-דייט למשל. לא שהיום זה לא קורה כשאין כל כך קשר בין התמונות למציאות, אבל עדיין יש לכם מושג כללי לפחות לגבי הגבר או האישה שאותם אתם הולכים לפגוש. בגדול אני חושבת שהפלטפורמה הזאת עושה טוב לכל מה שקשור בדייטינג. למה? דבר ראשון, זה עוד ערוץ. נגיד שראית מישהי במסיבה, נדלקת, אפילו קצת פטפטתם ונורא רצית את המספר שלה. אבל אז או שהשתפנת או שזה פשוט לא יצא, ופתאום היא אמרה "טוב, אני זזה". היא הלכה, אתה רץ לחפש אותה בפייסבוק, ואתם ממשיכים או לא ממשיכים את מה שהתחלתם במסיבה, רק בלי הרעש.
ונגיד שראית תגובה של מישהי לפוסט של חבר שלך, והתלהבת. אתה מוסיף אותה, והשיח מתחיל כאילו הצטרפת אל השניים שעל הדלפק שבבר, רק וירטואלית. דבר שני, המידע המוקדם שמופיע בפרופיל האישי מאפשר לך להתמקד בכל מי שנראה לך מעניין ממבט ראשון, וכידוע, המבט הראשון הוא זה שקובע. וכשאני אומרת "נִרְאָה", זה לא רק הלוּק. זה כל מסכת חייו של אדם כפי שהיא נפרשת על הצג. מה שנקרא: אֶמוֹר לי מה הפוסט שלך ואומר לך מי אתה.
מצד שני, פייסבוק גם עלול לחרב עבורנו כל סיכוי ממשי לדייט. נגיד שאת טבעונית. מישהו ראה אותך, התלהב והשיג את המספר שלך. הוואטסאפ הראשון שלו מגניב. את מתלהבת בחזרה, נכנסת לפרופיל הפייסבוק שלו ורואה אותו מפרק חצי פרה במסעדת הבשרים של דון אלברטו בברילוצ'ה. נו, באמת. הלך עליו. איך את יכולה לדבר בכלל עם אדם כזה? הרי הוא רוצח, ככל שהדבר נוגע אלייך. חבל. הרי אלמלא ידעת שהוא "רוצח", כן הייתם נפגשים, ואולי הוא עוד היה מתגלה כבחור כל כך מהמם עד שבסוף שניכם הייתם לועסים ביחד טוֹפוּ עד סוף ימיכם באושר. אבל ככה לעולם לא תדעי.
אנשים שקופים, פרחים וקשתות בעננים
ומה עם האנשים השקופים? אלה שלא מעלים? אני למשל לא מעלה מחיי האישיים כלום. פתחתי את החשבון שלי לפני מספר שנים (ליתר דיוק, בני פתח לי אותו) כדי שאוכל לראות את התמונות שמעלה לאתר בתי שבדיוק טסה לחו"ל. זה היה חידוש. אחר כך לא נכנסתי לאתר כמה שנים טובות, וכשיום אחד כבר נכנסתי, מיד נחסמתי. אני חושבת שאני האדם היחיד אי פעם שנחסם על ידי פייסבוק מפאת חוסר שימוש בפלטפורמה. זה לפחות מה שהיה כתוב בחלון שנפתח ובישר לי על כך.
ובגלל שגם היום הפייסבוק שלי בקושי פעיל, מי שבמקרה יעבור על העמוד שלי עשוי להגיד: "זאת? אין לה חיים. לא נסעה, לא באה, לא הלכה. אין לה חברים, אין מסיבות, אין אירועים, מה זה הדבר היבש הזה?". מזל שהילדים שלי מעלים תמונות משפחתיות מדי פעם ומתייגים אותי. ככה אפשר לפחות לדעת שאני בנאדם אמיתי ולא טרול. בשורה התחתונה, היתרונות רבים, אם רק זוכרים שגם יש חיים מחוץ לפייסבוק, ושאולי הדברים הם לא תמיד כפי שהם נראים על הצג.
בני גילי גילו את פייסבוק באיחור, הסתערו עליו והבריחו את הילדים לפלטפורמות אקסקלוסיביות יותר. רק בפייסבוק של בני גילי אתם יכולים למצוא טונות של פרחים וציפורים וקשתות בעננים. יש סט אחד של יום שישי של "שבת שלום" וסט שני של יום ראשון של "שבוע מקסים". ובכל הגילאים אתה יכול למצוא ביום שישי תמונה של גברת נעימת פנים מחייכת או של נערת אינסטגרם פוטוגנית, שעומדות בפתח ביתן ומברכות את כולם ב"שבת שלום". או.קיי, בלי זה השבת שלי לא הייתה שלמה? למה המידע הזה היה נחוץ לי עכשיו? אבל אם זה עשה להן טוב, אז סבבה.
דבר אחד לא ברור לי - מדוע זוגות צריכים להתכתב בפייסבוק בצורה פומבית ומול כולם? הלו, אין לכם בית? למה מאמוש ובּוּבִּי צריכים לשתף את כל מרחבי הסייבר באהבתם העולה ופורצת כמעיין המתגבר? אבל כנראה שלא הכול אני מבינה. מכל מקום, כולנו מחזקים את ידיו של מארק שעובר עכשיו ימים קשים. אם הוא הגיע בחליפה לדיונים בגבעת הקפיטול, אין ספק שהמצב קשה. אז מארק, שמור לנו על הפלטפורמה. בלעדיה אנה אנו באים? ולנוכח העובדה שגם וואטסאפ שייכת לך, בנאדם, אתה פשוט חייב להגן על מרחבי המחייה שלנו. אחרת עוד נצטרך להתחיל לדבר, ולמי יש כוח לזה?
