"גשם של פגזים". הסלמה בגבול מעצמות הגרעין
המתיחות בחבל קשמיר בין הודו לפקיסטן הגיעה לשיא של 15 שנה. בשני הצדדים מדווחים על ירי יומיומי שגובה חיי אזרחים. ברקע: הבחירות המתקרבות בשתי המדינות - והעמדה שהצעת מו"מ תיחשב לחולשה
קרבות בגבול של מעצמות הגרעין הודו ופקיסטן בחבל קשמיר הגיעו לשיא של 15 השנים האחרונות, כך מראים נתונים של שתי היריבות. לפי הנתונים מאות נהרגו ונפצעו, והפתרון לא נראה באופק.
הגבול שעובר באזור ההררי, שרוב תושבים מוסלמים, היה שקט יחסית מאז הפסקת האש ב-2003. כל אחת מהמדינות שולטת בחלק מחבל הארץ, אך מעוניינת בשליטה מלאה עליו. לאחרונה גברו מספר תקריות הירי. המגמה שהחלה לפני כשנתיים הגיעה לשיא בתחילת 2018.
לפי הודו מספר הפעמים שבהן פקיסטן הפרה את תנאי הפסקת האש עלה מ-152 ב-2015 ל-860 ב-2017. לפי הודו רק בחודשים ינואר ופברואר השנה הפרו הפקיסטנים את התנאים 351 פעמים. פקיסטן טוענת ששכנתה הפרה את ההסכם הרבה יותר - 1,970 פעמים ב-2017 לעומת 168 שנתיים קודם ו-415 מתחילת השנה עד חודש מרס.
הפימון ג'ייקוב, שחיבר ב-2017 דו"ח על הפרת הפסקת האש עבור מכון השלום של האו"ם, אמר שאין סיבה לפקפק בנתונים של שני הצדדים. ג'ייקוב, פרשן הודי מדלהי, אמר שהנתונים של פקיסטן גבוהים יותר מכיוון "שהודו יורה יותר מפקיסטן". לדבריו, בצד ההודי של הגבול יש הרבה יותר חיילים, מוצבים ונשק.
לפחות חצי מיליון חיילים הודים נמצאים לפי ההערכות בקשמיר. הפרשנים מעריכים שמספר החיילים בצד הפקיסטני קטן בהרבה – בין 50 למאה אלף. שני הצדדים מסרבים לספק נתונים על מספר החיילים בקשמיר.
בדו"ח בשנה שעברה כתב הפרשן ג'ייקוב שהגבול בין פקיסטן להודו שקט יותר כששתי המדינות מנהלות דיאלוג. ב-2015 עוד קיוו לתקופה שקטה יותר כשראש הממשלה ההודי נרנדרה מודי הגיע לביקור מפתיע אצל ראש הממשלה הפקיסטני נוואז שריף. במהרה היחסים הידרדרו, מנעו כל ניסיון לדיאלוג והובילו להפרות רבות של תנאי הפסקת האש.
גורם הודי מסר שמה שתורם לעוינות הוא עקרון "מידה כנגד מידה". הוא מסר שאין ירי שלא מוביל לתגובה. גנרל מוחמד אכתר חאן, מפקד הכוחות הפקיסטניים בקשמיר, מחזיק בגישה דומה. "אנחנו תמיד מגיבים כדי לגרום לצד השני שלא לעשות זאת שוב", אמר הגנרל.
פעילות של מורדים בדלנים, והמאבק של הצבא ההודי בהם, תורמים למתיחות. עשרות אלפים נהרגו מסוף שנות השמונים, כולל כ-20 בני אדם בקרבות ב-1 באפריל. לקראת בחירות בפקיסטן השנה ובהודו בשנה הבאה אומר ג'ייקוב: "שתי הממשלות משתמשות בשנאה, וחושבות פוליטית לטווח הקצר. מי שעושה מו"מ נחשב לחלש".
הודו מאשימה את פקיסטן שהיא מאמנת ומכשירה בשטחה את המורדים הבדלנים, ואז מסייעת להם לחדור לתוך הצד ההודי. באיסלאמבאד מכחישים את הטענה ההודית וטוענים שהם מעניקים רק סיוע פוליטי ודיפלומטי למורדים.
בשני הצדדים של הגבול בקשמיר מפחדים. "מעולם לא ראיתי את הכוחות ההודיים יורים ומפגיזים בצורה כזאת", אומר מוחמד סידוק, פקיסטני בן 70, שביתו נהרס בנפילת פגז. בצד השני של הגבול, במחוז אורי, אמרו התושבים שפקיסטן תקפה אותם בפברואר עם "גשם של פגזים".
"חילופי הירי היו הקשים ביותר שראיתי בחיי", אמר מושטאק אחמד בן ה-38. "אנחנו חיים בטרור", אמר זהור אחמד, בן 26 מסיליקוטה בקשמיר ההודית. "מעולם לא ראיתי זוועות כאלה בשמיים. היום יש ירי כמעט כל יום". שני הצדדים טוענים שיותר ממאה אזרחים שלהם נהרגו מאז 2015, ומאות אחרים נפצעו.
בסוף דצמבר נפגשו יועצים ביטחוניים של שתי המדינות בבנגקוק, בניסיון להפחית את המתיחות. עם זאת, אחרי המפגש לא פורסמו הצהרות שקוראות לרגיעה.
למרות החשש מהסלמה, אף מדינה לא מעזה לטפל בנושא. באו"ם שותקים, למרות שמשנת 1948 לארגון יש פקחים בשני צדי הגבול. "שאלת קשמיר לא נמצאת על כף המאזניים, אלא היציבות באזור", אמר דיפלומט מערבי.
הדיפלומט הסביר שאיום המלחמה הגרעינית, וחוסר הרצון של הקהילה הבינלאומית להתעמת עם הודו ולהרגיז את מיליארדר אזרחיה, הם המניעים לשתיקה. המסקנה שלו היא שככל שהשיח על קשמיר יהיה מצומצם ושקט יותר, כך יפחת מספר ההרוגים בגבול הודו ופקיסטן.
לפנייה לכתב/ת 
