מי קובע את הטון?
לקביעת טון אין נוסחה, זה עניין של החלטה. מי שקובע את הטון הוא זה שקובע את הטון
מוצאי חג הפסח, אני עושה את דרכי לחגיגות המימונה ברעננה, הגעתי לדירה של חברי הטוב זאב ועל השולחן היו מונחים מיני מטעמים וכל הסממנים של שפע וברכה כיאה לחג. בהמשך הגיעו ראש העירייה המכהן וראש העיר הנכנס עם פמלייה גדולה של מבקרים וכל האירוע היה צבעוני ורועש באופן שמח. בעודי נהנה מהארוע הזה התקבלה הודעה על צג הטלפון להגיע לארוע מימונה נוסף בכפר סבא, של חברתי הטובה שרית.
מיד שמתי פעמי, לכיון שמחתי על ההזדמות לבקר אותה. ידעתי שבתה הבכורה נישאה ונולד לה תינוק וזהו נכדה הראשון. מתוך ענין שאלתי לשלומה ואיך היא מתמודדת עם מעמדה החדש כסבתא.
היא הביעה שכל העניין גורם לה צער ושיתפה אותי במצוקה שלה. “לא יודעת מה לעשות, עוד מהחתונה זה התחיל ועכשיו עם התינוק זה בכלל נעשה הרבה יותר גרוע, אני כמעט ולא רואה לא את הבת ולא את הנכד, גם שהיא מגיעה היא מגיעה לזמן קצר ומבקשת ממני דברים לא הגיונים, כמו שלא אחזיק את הילד ושלא אחבק אותה. היא מבקשת שאפגין קרירות כלפיה, זה הורג אותי, אני מרגישה שהיא בחרה לנתק קשר איתי ועם המשפחה ואני לא מצליחה להבין על מה זה יושב, היא אפילו סירבה להגיע למימונה”.
את בטוחה שאת לא יודעת להגיד איך זה התחיל או על מה זה יושב?
"לא בדיוק. ההורים של החתן של הבת שלי הם אנשים מבוססים, וציפו שאשתתף באופן שווה בהוצאות הגרנדזיות של החתונה. הסברתי להם שהמשאבים שלי מוגבלים, כאם חד הורית אני לא יכולה להרשות לעצמי הוצאות בסדר גודל כזה, אני מבינה שחשוב להם שהכל יהיה ברמה גבוהה ויחד עם זאת אני מודעת למצבי הכספי ולא יכולה לסכן את מה שיש לי בגלל מה שהם רוצים. בוא נגיד בלשון זהירה שהם לא אהבו את הגישה שלי”.
ואיך זה נגמר?
"זה לא נגמר, הסברתי לבת שלי שאני לא מבוססת כמו המשפחה של החתן ולא יכולה להרשות לעצמי את כל מה שהם רוצים שיהיה בחתונה. אם זה מה שהם רוצים שיעשו, אני לא יכולה לממן דבר כזה, יש לי עוד ילדים צעירים בבית ועוד תשלומי משכנתא ככה שזה לא יכול לקרות”.
ואז מה?
"כמובן שהיה כעס ואכזבה וטענות שאני לא עוזרת וצריכה להעריך את מה שההורים שלו עושים, ואיך יכול להיות שאימא לא עוזרת לבת שלה ועוד כל מיני טענות שכאלו”.
שאלת אותה מה היא מציעה שיכול לעזור לה שהוא לא כסף?
"היא לא יודעת להגיד לי, נראה לי שהיא מושפעת מהמשפחה של בעלה, שהיא לא יכולה לראות שום דבר שיכול לסייע לה מלבד כסף, לצערי אין לי את הכסף לתת לה, זאת עובדה שאני לא יכולה לשנות”.
מה את כן יכולה לשנות?
"לא יודעת, אני מרגישה שהיא הקימה קיר בלתי נראה ביני לבינה לבין שאר המשפחה, וזה מטריד אותי”.
מה הגישה שלך לסחטנות?
"סחטנות?, לא מצליחה להבין את ההקשר? למה אתה מתכוון סחטנות? אני כמובן לא אכנע לסחטנות”.
נראה לי שמופעלת עליך טקטיקה של סחטנות, סוג של התניה אם כך וכך אז כך וכך .. את לא מרגישה שזה כזה?
"כשאתה אומר את ככה זה באמת נשמע אולי סוג של סחטנות, בסה"כ שאני חושבת על מה הבאתי לבת שלי עד היום. גידלתי, שלחתי לבתי הספר הכי טובים, שילמתי את הלימודים באוניברסיטה כדי שהיא תהיה עצמאית ותוכל לבסס את עצמה, וזה מה שאני מקבלת בתמורה, כאילו שכל מה שנתתי עד היום לא מספיק או לא שווה”.
את יודעת מי קובע את הטון?
"זה שמדבר חזק יותר וצועק ומאיים הוא זה שקובע את הטון”.
מי שקובע את הטון זה זה שקובע את הטון!בתקשורת צריך תמיד לזכור שאם אני רוצה להעביר מסר, האחריות להעברת המסר חלה על מי, על המוסר או על המקבל?
היא שתקה לרגע ואמרה "אני מבינה,האחריות חלה על המוסר”.
ואם זה על המוסר, מה הייתי יכולה לעשות אחרת על מנת להעביר מסר יותר ברור?
"אני מניחה שהייתי צריכה אולי להסביר את המצב באופן כזה שהיא תראה מה בעצם הענקתי לה עד היום”.
ואיך היית מסבירה את זה?
"עם הסטייט אוף מיינד הנכון, בבטחון וכשאני מוודאת שהיא הבינה את המסר”.
מה חשוב לך?
"שהיא תהיה כאן ותבטא את הערך של האחדות והמשפחתיות”.
ועכשיו מה את הולכת לעשות?
"אני מייד הולכת לתקן את המצב”.
היא התקשרה לבתה וביקשה שתגיע לאירוע. ברגע שהחשיבות הובהרה לה בטון הנכון, היא בחרה להגיע.
תקשורת היא לא רק מילים, היא באה לידי ביטוי בטון ובהלך הרוח איתו אנו באים. חשוב לזכור שהעברת המסר תמיד חלה על המוסר, אם לא הבינו אתכם, אז תשאלו את עצמכם מה היה חסר בהעברת המסר שלכם? תקנו בהתאם.
להאשים את האחר בחוסר הבנה לא יתקן את המצב. האחריות היא תמיד שלי.
ניסים שדהM.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי.
מוסמך Mastery University מטעם Anthony Robbins
מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי
מחבר הספר "חמישים סיבות למה לא ניו יורק" .
nissimsade@gmail.com
917-225 8549
