פלטיאל קליגר ז"ל: טיול אחרון וחלומות על עתיד ירוק

היה זה אך סמלי שילד הטבע שחלם על קריירה עתידית כחקלאי וחרש את נופי הארץ הצעירה ושביליה בטיוליו הרבים, יבלה גם את השבת האחרונה שלו עם המשפחה בחוץ, בטיול בכרמל. כזה היה פלטיאל קליגר ז"ל - בוגר בית הספר החקלאי בנהלל ולוחם בחטיבת הצנחנים, שנפל בקרב מול כוח סורי ליד אשמורה.

אותו טיול משפחתי הפך לזיכרון האחרון ממנו שנחרת בזיכרונה של מרים, אחותו הצעירה שהייתה בת 14 כשנהרג אחיה בדצמבר 1960. ובכלל, גם היום - כמעט שישה עשורים מאוחר יותר - היא זוכרת כיצד הייתה המשפחה מצפה לבואו בדריכות בכל סוף שבוע. "לא היו טלפונים וטלוויזיות, ולא רכב לכל משפחה בשביל לבקר בבסיס", היא נזכרת. "לא ידענו מה קורה איתו במהלך השבוע. הגבולות היו מתוחים באותה תקופה וכל הזמן דאגנו. רק כשאחי פלט - כך נהגתי לקרוא לו - היה נכנס בדלת ומכניס איתו אור ושמחה, היינו נרגעים".

פלטיאל קליגר ז"ל

הוא נולד בנובמבר 1939 בעיר בוברויסק שבבלארוס ליצחק וטובה קליגר. ילדותו עברה עליו בצל השואה ומלחמת העולם השנייה, והוריו נדדו באותה תקופה בין רוסיה, פולין ואוסטריה. לארץ הגיעה המשפחה ב-1948 והתמקמה בעיר עכו.

כתלמיד היה אחראי קליגר לעבודות הגינה בנהלל, ובשל אהבתו הגדולה לטבע הצטרף ל"תנועה המאוחדת", שבמסגרתה חרש את הארץ בטיולים ובהמשך הצטרף לגרעין "פורת" שעם חבריו התגייס לצה"ל ביולי 1958. בגרעין גילו חבריו את נכונותו לסייע לזולת ואת כישוריו כספורטאי מצטיין.

פלטיאל קליגר ז"ל עם אחותו מרים

עם גיוסו שובץ בחטיבת הצנחנים, עבר קורס צניחה וקורס קשרים ושימש כקשר הפלוגה. מרים זוכרת כיצד היה שב אחיה הגדול על המדים הירוקים, מצויד בהפתעות לאחותו הקטנה: "מדי פעם הוא היה חוזר מהצבא עם מתנה. הוא היה מצייר ומכין עבודות מלאכת יד בזמנו הפנוי, ומביא לי אותן כשחזר".

בסוף השבוע האחרון שבילה בחיק המשפחה, שכנע אותם להצטרף אליו לתור את הכרמל. "הוא כל כך אהב לטייל", מספרת מרים. "בשבילו כל הטיפוסים וההליכות היו קלים כי הוא היה ספורטאי. אני פחות אהבתי את זה - אבל רציתי להצטרף אליו כי נהניתי מהחוויה הזו של לטייל איתו ולשמוע את סיפוריו".

מרים על קברו של פלטיאל קליגר ז"ל

הטיול באותה שבת היה שגרתי למדי. איש לא העלה על דעתו שהוא גם יהיה האחרון שלו. "טיילנו ודיברנו, העלינו זיכרונות מהעבר ופלטי המשיך להנעים את זמננו עם סיפוריו על הצבא", משחזרת האחות הצעירה. "הוא דיבר על השמירות וניסה להרגיע את ההורים שלי. היה לו חשוב שכולנו נהיה מאושרים ורגועים".

את המשפט האחרון שאמר לה באותו יום, מרים תנצור לשארית חייה. "כשנפרדו לאחר הטיול הסתכלנו זה על זה ואמרתי לו, בנימה של חשש, 'פלטי' - והוא מיד אמר לי, 'הכול יהיה בסדר, אל תדאגי. עוד מעט אני אסיים את השירות, אעבור לגור במושב ואת תבואי לבקר אותי. את תראי כמה כיף יהיה לנו. יהיה לי בית קטן ומשק'".

החלומות על השחרור, על בית ומשק במושב ועל ביקורים משפחתיים נגוזו ב-12 בדצמבר 1960. פלטיאל קליגר נפגע מאש סורית ונפל בקרב. מילותיו האחרונות בקשר היו: "יורים עלינו, אש... אש... אש".

"הייתי כל כך בטוחה שאחי השרירי, החתיך והעקשן הוא בלתי מנוצח", מסכמת מרים בעצב. "גם כשהגיעו לבשר למשפחה לא האמנתי. שום כדור לא יכול על אחי".