צבי רפאל גרינבוים גורן ז"ל: "אבא תמיד יחזור"

"הלכתי עם אחי הקטן לראות את אבא שלנו חורש את השדה בלילה. אני זוכר שראינו את הטרקטור וכשהוא התרחק אחי נבהל. הוא פחד שאבא לא יחזור. אמרתי לו, 'אבא תמיד יחזור'".

הסכנה תמיד הייתה חלק מחייו של צבי רפאל גרינבוים גורן ז"ל: כששירת בשורות "ההגנה", כשעבד כרכז ביטחון בקיבוץ חולתה, שבהקמתו לקח חלק, וכקצין בצבא ההגנה לישראל - כולל שנתיים שבהן שימש כמפקד תל חי. "בשנות הילדות שלי, אבא לא היה בבית רוב הזמן", מספר בנו עמוס גורן, שהיה בן 7 בלבד כשאביו נהרג. "הוא היה איש צבא והגיע רק בחופשות. אני זוכר שבתור ילד קטן נסענו רק שנינו לתל דן ברכב צבאי כי הוא רצה להראות לי את הגליל. זה היה ממש על הגבול בזמנו ואני נלחצתי - אבל הוא הרגיע אותי ואמר שהוא מכיר כל פיסת אדמה במקום".

הוריו של צבי רפאל גרינבוים גורן ז"ל, פרץ וציפורה, היו ציונים נלהבים שחיו בעיר מינכן שבגרמניה, ופעלו רבות למען קידום הרעיון הציוני ולמען הקהילה היהודית באזור. ביתם שימש מעין אכסניה וסיפק קורת גג לבני נוער שעתידים לעלות ארצה, ואביו ניהל את האולפן במינכן והיה אחראי על המשרד הארץ-ישראלי במקום. בנם, שנולד ביום כיפור ב-1918, חונך על אותם ערכים של יהדות וציונות - ובגיל 17 דרש מהוריו לעלות ארצה, כמו אלו מבני גילו שפקדו את ביתם. 

צבי רפאל גרינבוים גורן ז"ל - והנשק שנותר כמזכרת

הוא נשלח להכשרה חקלאית בדרום גרמניה וכחלק מ"עליית הנוער" הגיע ארצה ב-1935. בארץ היה חלק מקבוצת נערים שעברה הכשרה בתל חי וכשהתגלו כישורי המנהיגות שלו קיבל שני תפקידי מפתח – סידורי העבודה וריכוז המשק. בשנים אלה, גורן שירת גם ב"הגנה" וב-1937 נמנה עם קבוצת מקימי הקיבוץ חולתה, שם שימש רכז ביטחון וגזבר.

הוא היה ממקימי ההתיישבות בגליל, הכיר כל צעד ושעל באזור וחרף את נפשו למען היישוב היהודי במקום. בחולתה הוביל גורן את המאבק על הדיג העברי באגם החולה. כקצין בשורות "ההגנה" נלחם למען השליטה של קבוצת חולתה בגדה המזרחית של האגם, וסייע לשמור על ביטחונה של העלייה הלא חוקית מסוריה שעברה דרך הקיבוץ. בזמן מלחמת העולם השנייה עבר קורס קציני חבלה ולאחר מכן הדריך בקורס וכן היה שותף לפעולת "ליל הגשרים" נגד הכוחות הבריטים. עם הקמתו הרשמית של צה"ל התגייס לחטיבת גולני ושימש כקצין חבלה. בתום מלחמת השחרור, גורן המשיך לשירות קבע והוצב כקצין חבלה במפקדת פיקוד צפון.

צבי רפאל גרינבוים גורן ז"ל חותר באגם החולה

בינואר 1950 מונה למפקד גוש תל-חי, ובמסגרת תפקידו השקיע מאמצים רבים במיגון היישובים ובקליטת עלייה. כשנתיים לאחר מכן ביקש לצאת לחופשה בת שלושה חודשים כדי להחליף את מרכז המשק בקיבוץ. אבל לא חלפו שבועיים מרגע שחרורו מצה"ל - וסירת דייגים נטושה זוהתה על החוף המזרחי של אגם החולה, ליד עין בתינה. רב סרן גורן גויס מיד למילואים ונשלח ללוות צוות משא ומתן בראשות קצין או"ם שאמור היה לפעול לשחרור הדייגים מהשבי, לפי הסכם מוקדם שהושג עם הסורים.

ב-2 בפברואר 1952, כשהתקרבו לחוף המזרחי, פתח הצבא הסורי באש לעברם. הצוות קפץ למים וחסה בצל הסירה, וצבי - למרות שנפצע ואיבד דם רב - נשאר לבדו על הסירה וחתר תוך חיפוי על הצוות ותחת אש כבדה החזיר את הסירה ללב האגם. כתוצאה מפציעתו ואיבוד הדם, הוא מת מפצעיו בדרכו לבית החולים.

כמה שנים שנים לאחר מות אביו, כשחגג בר-מצווה, גילה לראשונה עמוס סוד שהסתיר אביו: "אימא חשפה בפניי סליק נשק שאבי החביא למקרה שהסורים יתקיפו שוב את הקיבוץ. בסליק היו מספר רובים, אקדח וחומרי חבלה. מכל השלל הזה משטרת ישראל אישרה לי לשמור רק את האקדח האישי שלו, לאחר שעיקרה את הנוקר".