ישראל חזקה מול הטרור. הפמיניסטי
מאז ההוראה לבטל את ההפרדה בקורס הצוערים החרדים של נציבות שירות המדינה זכו בשדולת הנשים לשלל סופרלטיבים. אבל הטענה הפרדוקסלית שהשתלבות בעבודה מחייבת הפרדה מגדרית בהכשרה היא סיסמה ריקה
בשבוע שעבר הורה בית הדין האזורי לעבודה על ביטול ההפרדה המגדרית בקורס הצוערים הייחודי של נציבות שירות המדינה המיועד לציבור החרדי. תחילת הפרשה בקיץ 2017, אז פרסמה הנציבות מכרז לתוכנית יוקרתית לבניית "עתודה חרדית מצטיינת", הכוללת חצי שנת הכשרה ושנתיים נוספות של השמה בתפקידי מפתח בשירות הציבורי ובשלטון המקומי. התוכנית תוכננה לגברים בלבד, אך בעקבות מחאתן של נשים חרדיות הוחלט לפתוח מחזור נוסף רק לנשים כשנה לאחר מכן.
שדולת הנשים פנתה לנציבות בטענה שמדובר באפליית נשים בחסות המדינה, ולאחר שלא נענתה, עתרה לבית הדין וביקשה שיורה על ביטול ההפרדה המגדרית בתוכנית. בית הדין קיבל את עמדת השדולה והורה לנציבות לצרף באופן מיידי לפחות עשר נשים למחזור הגברים הנוכחי, או שהתוכנית כולה תוקפא.
ההחלטה עוררה סערה ציבורית. המתנגדים טענו שמדובר בעמדה "מנותקת", "צדקנית" ו"רדיקלית". ח"כ בצלאל סמוטריץ' צייץ שההחלטה שוברת שיאים של טמטום. דובר ש"ס לשעבר, איציק סודרי, הרחיק לכת וכינה את שדולת הנשים "תא טרור פמיניסטי". לא פחות.
הטענה הראשית של המתנגדים היא שלא מדובר באפליה כלל, הרי הגברים והנשים יעברו אותה הכשרה בדיוק. טיעון אחר האשים את בית הדין בהתערבות פטרנליסטית באורחות החיים של הציבור החרדי, שתוביל למותם בטרם עת של ניסיונות שילובם בשוק התעסוקה. בבסיס הטיעון האחרון מובלעת ההנחה שאם המדינה לא תאפשר לחרדים הפרדה מגדרית – הם לא יבואו. כלומר, אם המדינה רק תתגמש קצת בנושא השוויון, תושג המטרה הנעלה של שילוב הציבור החרדי בשוק התעסוקה.
בפועל, לא מדובר בהחלטה רדיקלית של בית הדין. למעשה, היא אפילו לא "אקטיביסטית" במיוחד. מדובר ביישום נכון, מנומק היטב ומחויב המציאות החוקית.
ראשית, ההפרדה המגדרית היא לכל היותר העדפה תרבותית של זרמים מסוימים בחברה החרדית בארץ. איש לא טוען שמדובר בחיוב הלכתי, ולראיה הציבור החרדי בארה"ב למשל משתלב בחברה הכללית, במוסדות הלימוד ובשוק התעסוקה. אכן, חשוב לכבד רצונות והעדפות של קבוצות תרבותיות שונות, אך האם עלינו לכבד כל העדפה של כל קבוצה תרבותית באשר היא, גם כשהיא מתנגשת עם ערכי יסוד המצויים בגרעין הקשה של הדמוקרטיה? האם גם מסלולים נפרדים לערבים ויהודים או לספרדים ואשכנזים היו מתקבלים באותה ההבנה?
הפרדה בין קבוצות על בסיס קריטריונים שרירותיים כמו מין או מוצא אתני, פוגעת בשוויון ובזכות של כולנו לא להיות מוגדרים על ידי מאפיין אחד בלבד של זהותנו המורכבת והייחודית. ההפרדה לעולם אינה ניטרלית. במגזר החרדי נובעת ההפרדה מתפיסת הנשים כמפתות בעצם הנוכחות שלהן, גם כאשר הן נוהגות ב"צניעות".
מכוח תפיסה זו, נשים נדרשות להדיר רגליהן מהמרחב הציבורי על מנת שייווצר מרחב "סטרילי" מהן. ההיסטוריה וניסיון החיים מלמדים שההפרדה מונעת תמיד מרצונה של קבוצה חזקה אחת שלא להתערבב עם קבוצה חלשה אחרת - לבנים עם שחורים, יהודים עם ערבים, ובמקום אחר ובזמן אחר – נוצרים עם יהודים. ההפרדה מקבעת ומחזקת את יחסי הכוחות החברתיים הבלתי שוויוניים הקיימים.
מי שמבקש לפגוע בשוויון, גם אם בשם מטרה חשובה, חייב להראות שבחן את כל האלטרנטיבות האחרות ומצא שהפגיעה בשוויון היא הברירה היחידה. אפילו נניח שרוב הציבור החרדי מעדיף שהתוכנית תתנהל בהפרדה מגדרית (ואין כל נתון התומך בכך), השאלה הרלוונטית שהיה על המדינה לבחון היא: האם מספיק חרדים מוכשרים היו נרשמים לתוכנית אם האלטרנטיבה היחידה הייתה מסלול אחד חרדי מעורב?
התשובה היא – אנחנו לא יודעים. המדינה כלל לא טרחה לבדוק את הנושא. היא לא ערכה מחקרים למיפוי וזיהוי החסמים הרלוונטיים ולא סקרים בקרב הציבור החרדי לגבי יחס להפרדה. היא אפילו לא בחנה את האופציה לקיים מסלול ייעודי לחרדים שלא בהפרדה.
מאחר שהתוכנית מיועדת רק לחרדים בעלי השכלה אקדמית, שממילא מוכנים לעבוד בסביבה מעורבת, יש להניח שניתן היה לאתר מתוך קבוצה זו מספיק מועמדים טובים וראויים שהיו מוכנים לעבור גם את ההכשרה בסביבה מעורבת. בפועל, המדינה קיבלה החלטה על קיום הפרדה מגדרית בשירות הציבורי כלאחר יד, מבלי שנערך דיון רציני ומעמיק בעניין.
לפיכך, הטענה הפרדוקסלית שלפיה השתלבות החרדים בציבור מחייבת מסגרת של הפרדה מגדרית, היא סיסמה ריקה. דווקא יצירת "איים" של הפרדה בתוך המגזר הציבורי צפויה להקשות על השתלבותם של חרדים וחרדיות בשוק העבודה הכללי, ולמנוע מהם ליצור במהלך הכשרתם רשתות מקצועיות וחברתיות הדרושות לשם כך. בפועל פוגעים הסדרי ההפרדה בחלק מהציבור החרדי, משום שהם מאפשרים הפעלת לחץ של גורמים מחמירים על פלגים מתונים יותר, כאלה שהיו בוחרים ללמוד ולעבוד בסביבת עבודה מעורבת.
ולבסוף, מציאות החיים מוכיחה שהפרדה יוצרת הפרדה. מה שהחל בהשכלה הגבוהה ואמור היה להיות חריג צר, מאיים לחלחל כעת אף לליבת השירות הציבורי. כאשר הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון בוחרת לאמץ הסדרי הפרדה, היא הופכת אותם ללגיטימיים ותורמת במישרין להרחבת התופעה. אלמלא אותם "תאי טרור פמיניסטים" העומדים על המשמר, יש להניח שהתופעה הייתה נרחבת אף יותר.
ליעד ורצהיזר, בעלת משרד עורכי דין, מייצגת את שדולת הנשים בהליך
עו"ד ליעד ורצהיזר
מומלצים