משה נפתלי ז"ל: ארוחת ליל שבת האחרונה

זיכרונות רבים מחזיקה משפחת נפתלי מארוחות ליל השבת סביב השולחן, בהן היה הבן משה ז"ל מתאר את החוויות מהשירות הצבאי בהתלהבות ובחוש ההומור שהיו ייחודיים לו. כך למשל נזכרת אחותו הצעירה רינת: "בסעודות שבת אתה עדיין נוכח בלי להיות. נמצא עם כולנו, מתנדנד ליד הכיסא של אימא, נשען במעקה עם עיניים אדומות ועייפות מהפעילות בצבא וממשיך להעיר את חוויות השבוע שלך בכזו התלהבות".

כשהיה מודיע החייל על הגעתו הביתה בסופי השבוע, נרשמה בבית משפחת נפתלי צהלה ושמחה. "כשהייתי שואלת את אימא מי יהיה בשבת, ושומעת שאתה חוזר הביתה לשבת הייתי שמחה. ידעתי ישר שיהיה כיף ומצחיק", מספרת טליה, אחותו הצעירה. "היה לך מקום קבוע בשולחן שבת. ישבת ליד אימא, זה היה המקום שלך. אחרי שנהרגת תפסתי את מקומך בשולחן השבת".

משה נפתלי ז"ל

בנם של שלומית ויוסף נולד ביישוב עפרה ב-14 ביוני 1989, אח לבתיה, איתמר, תפארת, טליה, רינת ונעם-דוד. אחרי שסיים את לימודיו בישיבה התיכונית בבית אל, המשיך למכינה הקדם צבאית "קשת" ברמת הגולן. כמו אביו, חלם להתגייס לחטיבת גולני ולשם כך התאמן קשה. אחרי גיבושים מוצלחים התקבל לסיירת "עורב" והתגייס ב-15 לאוגוסט 2009. בדרכו הצנועה מיעט לספר על הישגיו בצבא, וכך רק אחרי מותו גילתה משפחתו שקיבל את אות המצטיין בסוף המסלול.

משה נפתלי ז"ל

למרות הקושי הקפיד נפתלי לשמור באדיקות על המצוות גם במהלך השירות הצבאי, ובמהלך ריצות ואימון לא הוריד אף פעם את הכיפה מהראש, ואף חבש כיפה גדולה יותר כדי שלא תיפול. בסרט שערכה המשפחה לציון שנה למותו, סיפרה אימו שלומית: "נער של תורה היית משה, נער שמבקיע דרך אל האמת ואל האמונה. לפעמים אני מדמיינת אותך בבית, יושב לידי בשולחן השבת, עולה ויורד במדרגות במהירות כפי שנהגת לעשות. אני רואה למול עיניי את תגובותיך השקטות והרגועות".

ב-18 באוגוסט 2011 פתחה חוליית מחבלים במתקפת טרור משולבת בדרך שבין אילת למצפה רמון על כביש 12. החוליה שחדרה מהגבול המצרי פתחה באש קטלנית לעבר קו אוטובוס של חברת אגד (קו 392), שהיה עמוס בנוסעים בדרכו לאילת. הנוסעים, רובם חיילי צה"ל, השיבו אש תוך טיפול בפצועים. בהמשך התפוצץ מחבל על האוטובוס השני שחלף במקום, ונהג האוטובוס שהיה ריק מנוסעים נהרג. שתי מכוניות פרטיות שעברו בכביש ספגו ירי קטלני, והמחבלים הצליחו לפגוע בנוסע במכונית אחת ורצחו עוד ארבעה אזרחים במכונית השנייה.

משה נפתלי ז"ל עם משפחתו

לזירת האירוע הוקפצו סמ"ר משה נפתלי ז"ל וחבריו לפלוגה מכוח הסיור של חטיבת גולני, כשהוא שימש כמפקד כוח ההתערבות. הכוח של נפתלי הבחין מיד באחד המחבלים והוא הורה לנהג הרכב לדרוס את המחבל ולהרוג אותו. בתעוזה ובתושייה, יצא משה מהרכב וחתר למגע עם מחבל נוסף תוך שספג אש כבדה מגבול מצרים. במרדף אחר המחבלים ובמהלך חילופי האש הכבדים, הוא נהרג ולאחר מותו קיבל את צל"ש מפקד פיקוד דרום על אומץ הלב שהפגין.

בתיה אחותו הגדולה, שגדלו בקרבה גדולה אליו, מספרת על אחיה החייל: "אני זוכרת אותך חוזר הביתה עם המדים, עייף אבל עם חיוך ועיניך הטובות. לא הלכת לנוח, ישר הושטת יד לאימא. עמדתם במטבח ודיברתם כשהסירים היו על האש. אני זוכרת אותך מסביר לנעם דוד האח הקטן על הנשק. העיניים שלך נצצו". גם כשלא היה יוצא לשבת הביתה, הקפיד נפתלי לצלצל לכל בני המשפחה. "אני זוכרת ממך את האכפתיות, האהבה שהפגנת כלפי כולנו", סופדת לו אחותו. "תמיד זכרת לשים לב לפרטים הקטנים והיית מתעניין ושואל. כל שישי שלא חזרת הקפדת לצלצל להגיד שבת שלום ולשאול בשלום כולנו. ראית את כולנו, מהקטן ועד הגדול. מנעם דוד ועד אימא ואבא".