הפקרתם את רוכבי האופניים
כל שבועיים נהרג בישראל רוכב אופניים ויש לכך כמה סיבות: אין מספיק שבילים, אין חיוב בחבישת קסדה והממשלה אדישה. צריך לשים לזה סוף
.jpg "(צילום: עמית שאבי, דוברות משטרת ישראל)")
(צילום: עמית שאבי, דוברות משטרת ישראל)
לפני 200 שנה בדיוק הומצא אחד מכלי התחבורה היעילים והפופולאריים שידעה האנושות - האופניים - ובמדינות המתקדמות הבינו מזמן את היתרונות שהם מביאים: כלי זול וידידותי לסביבה שמפחית את עומסי התנועה ומצמצם את בעיות החניה. לכן הן החליטו בחוכמה רבה לעודד יותר ויותר אנשים לעשות שימוש באופניים.
במקביל חלחלה ההבנה שבצד היתרונות מדובר גם בכלי שחושף את הרוכב לסכנות. בהיותו כלי דו-גלגלי הוא לא יציב, וכל בור או מהמורה בכביש עלולים לגרום לאיבוד שיווי המשקל. אם לנהג המכונית יש שלדת פלדה ואביזרי בטיחות שיגנו עליו, רוכב האופניים חשוף לגמרי לפגיעה או נפילה. בשל כך החלו מדינות רבות לסלול שבילי אופניים ייעודיים שיפרידו אותם מכלי הרכב הממונעים או מהולכי הרגל על המדרכות.
בישראל קרה דווקא דבר הפוך. יותר ויותר אנשים גילו את האופניים, אם מסיבות ספורטיביות ואם מסיבות כלכליות (ב-66% מבתי האב בארץ יש לפחות זוג אופניים אחד), אבל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים מתעלם מהם במקום לחבק ולאמץ אותם. במקום לעודד אנשים לרכב על אופניים כפתרון לבעיית עומסי התנועה או לשם ספורט, המדינה שולחת אותם לדרוס את הולכי הרגל במדרכה או להידרס על ידי הנהגים בכביש.
מתחילת השנה נהרג רוכב אופניים בממוצע בכל שבועיים. ב-15 השנים האחרונות נפגעו כ-5,000 רוכבי אופניים בתאונות דרכים, ומתוכם 215 נהרגו. הציבור מזהה את הסכנה: בסקר של עמותת אור ירוק טענו 73% שהרכיבה בישראל מסוכנת בהשוואה לרכיבה במדינות אירופה. עוד עלה כי הרוב רוכבים לשם פנאי, בילוי וספורט, ורק 6% רוכבים לעבודה או ללימודים, אף שחלק גדול מהנשאלים הודה שאם המדינה תקצה שבילי אופניים הם ישאירו את המכונית בבית.
מדוע ההחמצה של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים כל כך מקוממת? הכבישים בישראל הם מהצפופים במדינות ה-OECD, ולכן יש צורך לעודד ולהמריץ את האזרחים לנסוע בכלי תחבורה חלופיים. אבל המשרד שאחראי על הבטיחות של כולנו בכביש מתעלם מהרוכבים וזה בא לידי ביטוי בכך שהתשתיות פשוט לא לוקחות אותם בחשבון: ישנם מעט מאוד שבילי רכיבה רציפים ובטוחים לאופניים.
בנוסף, רוב ההרוגים מבין רוכבי האופניים נפגעו בראשם, ועדיין משרד התחבורה לא מחייב חבישת קסדה בכל רכיבה (על פי הסקר, רק כ-52% חובשים קסדה בכל רכיבה). השילוב הזה בין אי חבישת קסדה, רכיבה בכביש בין משאיות ואוטובוסים וחוסר הבנה של הנהגים שאופניים הם כלי תחבורה חשוב שמקומו על הכביש - הוא קטלני. הרוכב יפסיד בכל מפגש עם כלי רכב ממונע, ולכן הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש בכל הקשור ליחס של המדינה לרוכבי האופניים.
מעבר לצער ולכאב, התאונות הללו עולות למשק הישראלי הרבה כסף. כל רוכב אופניים שנפגע בתחום העירוני עולה למדינה 150 אלף שקל בממוצע, וכל רוכב אופניים שנפגע בכביש בין-עירוני עולה למדינה יותר ממיליון שקל בממוצע.
את סדרי העדיפויות השגויים הללו חייבים לשנות ועכשיו. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים חייב לקדם יחד עם הרשויות המקומיות סלילת שבילי רכיבה רצופים ובטוחים. עליו לקדם חוק המחייב כל רוכב לחבוש קסדה - בכל גיל ובכל רכיבה. הוא צריך לדאוג לסגירת כבישים בימי שבת בבוקר עבור רוכבי אופני הכביש ולהסביר לנהגים ששם מקומם ושיש לכבד אותם ולשמור עליהם.
מדינת ישראל משלמת מחיר יקר על התעלמות של שנים מרוכבי האופניים, ואסור לנו להשלים עם המצב הזה. היפגעותם הגבוהה של הרוכבים בתאונות דרכים ועומסי התנועה הבלתי נסבלים מחייבים את הפסקת ההפקרות הזו.
ארז קיטה הוא מנכ"ל עמותת אור ירוק
לפנייה לכתב/ת 
ארז קיטה
צילום: באדיבות אור ירוק
מומלצים
