יואב שחם ז"ל: אבא גר בתמונה שעל הקיר

"היכרתי את אבא מתוך תמונה - אבל מבחינתי הוא היה האבא הכי חזק בעולם, תמיד הגן עליי ושמר עליי מפני כולם. כשהייתי ילדה התהלכתי בביטחון ובידיעה ברורה שהוא מתבונן בי ושומר עליי בכל מקום... אבא שלי היה גם האבא הכי טוב. הוא מעולם לא סירב לבקשתי, הוא אף פעם לא אמר לי 'אסור לך', או 'אינני מרשה לך', היה מותר לי לעשות הכול מבחינתו". רעות שחם הייתה רק בת שלושה חודשים כשאביה יואב שחם ז"ל נהרג בנובמבר 1966. אבל דמותו תמיד הייתה שם בשבילה. מתבוננת, שומרת.

ההספד שכתבה רעות לאביה, יואב שחם ז"ל

הוא היה צבר שנולד בתל אביב באוקטובר 1935, בן ליהודה ותמר שעלו מרוסיה כבר בשנת 1880 והתמקמו במזכרת בתיה. שחם גדל על ערכי הציונות בדגש על החשיבות של עבודת האדמה ואהבת הארץ. בנעוריו למד בבית הספר המקצועי "אורט" ברחובות, והיה פעיל בתנועת הצופים וב"מכבי צעיר".

ההספד שכתבה רעות לאביה, יואב שחם ז"ל

בזמן מלחמת השחרור היה שחם בסך הכול תלמיד, אך הדבר לא מנע ממנו לקחת חלק במשימה הלאומית באמצעות איוש עמדות תצפית באזור מגוריו. באוקטובר 1953 התגייס לצה"ל. חלומו של שחם היה לשרת בחטיבת הצנחנים שהייתה בראשית דרכה, אבל הוא למורת רוחו שובץ בתפקיד אחר. אך יואב שחם לא ויתר - ולבסוף הצטרף לצנחנים כלוחם.

בחטיבת הצנחנים עבר שחם קורס קצינים, ואף צנח במיתלה במסגרת מבצע קדש כמפקד פלוגה. אחרי שהשתחרר מצה"ל שימש בין היתר כמנהל הפארק הלאומי ברמת גן. וכבלדר של משרד החוץ בקפריסין - ואף חזר לעסוק בתחום החקלאות שכל כך אהב. לבסוף חזר לשירות צבאי בחטיבת הצנחנים.

יואב שחם ז"ל

ביום ל' בחשוון תשכ"ז (13 בנובמבר 1966) נהרג יואב שחם ז"ל בפעולת תגמול נגד מחבלים מכפר סמוע, סמוך להר חברון. הפעילות הסתבכה בגלל התערבות של הצבא הירדני, ושחם - אז מפקד גדוד 202 של הצנחנים - עמד בראש הכוח שהסתער ונפל בקרב. "אבא שלי היה גיבור", מספרת עליו בתו. "אני מכירה אותו מהתמונה, לבוש במדי צבא, כומתה על ראשו, הרובה שלו תלוי על כתפו. הוא תמיד נראה לי אותו דבר - גדול כזה, גבוה, בעל כתפיים רחבות, ידיים גדולות, נראה כמעט כמו אלוהים".

הוא הותיר אחריו אישה, בן ואת בתו רעות, בת שלושה חודשים. "אבא שלי תמיד גר דומם בתוך התמונה, תמונה שהייתה תלויה על הקיר בחדר ילדותי, מעל ראשי. מתוך התמונה הוא ליווה אותי - מתבונן בי גדלה, משקיף מהקיר. מתבונן כמנסה אולי להזכיר", ספדה לו. "ואני גדלה והוא בתמונה על הקיר נשאר. גם כשביקשתי הוא אף פעם לא יכול לצאת מהתמונה ואין לו תחליף, ולא היה לו תחליף. הוא היחיד במינו, האבא שלי".