זו הדרך להסביר לילדים על יום הזיכרון
לא פשוט להסביר לילד קטן על אובדן ושכול אך אפשר לשים דגש על הטקסיות, המנהגים והדגל. מה כדאי לומר וממה עדיף להימנע? וגם - מה להסביר על הצפירה ואיך לענות על שאלות קשות? פסיכולוגית קלינית מסבירה
מסביבנו, לאורך כל השנה, יש משפחות שכולות. לא מעט אנשים איבדו אבא, אחות או בן משפחה אחר למען המדינה. הם מתמודדים עם השכול כל יום במהלך השנה, ויש לכך נוכחות במהלך חייהם. אך לרוב המשפחות ולרוב הילדים אין התקלות עם השכול ברמת היום-יום. אז איך מתמודדים עם הנוכחות של ימי זיכרון בחייהם של ילדינו, איך מסבירים יום אבל שמוקדש כולו להנצחת החללים?
ביום זה צפים סיפורים קשים, ואנו כהורים מתקשים להסביר לילד איך נגדעו חייו של חייל בן 18 או על אימא שנהרגה בפיגוע תופת. הסיפורים נמצאים בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים, בפייסבוק, בוואטסאפ ובכל מקום אליו נפנה. גם ילדינו חשופים אליהם. הרצון לשמור על תמימות ילדינו ולחסוך מהם כאב גורמים להורים רבים להתלבט אם ואיך להסביר לילדים על יום הזיכרון. לשם כך חשוב להבין מתי וכיצד להתמודד ובאלו כלים נתווך זאת לילדנו.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
שאלות קשות
סביב גילאי 7-3 ילדים מתחילים להבין את משמעות המוות אבל בדרך כלל לא יודעים להתמודד עם הסופיות בדבר. בגיל הזה הילדים לא חוסכים בשאלות קשות וכהורים קשה לנו לפעמים להתאים את התשובה הנכונה.
מאוד מפתה להתעלם או לשקר לילדינו בנושאי האובדן והמוות אבל חשוב להיות כנים איתם במסגרות החינוכיות וגם בבתים. עם זאת, לא צריך תמיד להרחיב ולפרט היכן שלא קיימת מספיק מודעות, ולעורר רגשות פחד וחרדה.
רגשות אלו מתחילים ממידע שקיבלו ילדינו ללא הבגרות לקלוט, להכיל ולהבין את משמעותו ורצוי לא להכביד על הילדים מבחינה רגשית ולהתייחס לנושא בהתאם ליכולת ההבנה ויכולת ההכלה הרגשית שלהם. לא צריך למהר ולחשוף את הילדים למוות, מלחמה, הרוגים ושבויים, הם ילמדו על זה בכל מקרה שנה אחר שנה בבית הספר ובמדיה.
להסביר על סמלים ומנהגים
מה כן ניתן לעשות? כדאי לשים דגש על הטקסיות, המנהגים והכבוד ופחות על המוות, האובדן והשכול עצמם - כדאי להתייחס ליום הזיכרון בעזרת הסמלים כמו נר זיכרון, דגל ישראל, הורדת הדגל לחצי תורן, מדבקת "יזכור" ושירי ארץ ישראל. בצד זאת להנכיח את העולם שמחוץ לתקופות הקשות, לתחושת ביטחון ואופטימיות.
אנחנו עצובים על מה שהתרחש, אך כדאי להבהיר לילדנו שזהו זיכרון עצוב למציאות שמחה, ושאנו זוכרים בצד החגיגה על כך שלא נחווה את האבל והשכול והתקופות הקשות האלו שוב, גם אם יש בכך עיוות מסוים של האמת מבחינת הסיכונים שעדיין קיימים. כיוון שבכל זאת עלינו לשמור על עולמו המוגן של הילד.
הצפירה
חשוב להכין את הילדים מראש שעומדת להישמע צפירה, להסביר בקצרה ובאופן כללי למה וכמה זמן תיקח. לעשות עם הילדים את ההבחנה בין צפירת יום הזיכרון לבין צפירה בשל מצב בטחוני, להסביר שזה יום מיוחד מאוד, יום שהולכים לטקסים ועומדים בשקט בצפירה בשביל לזכור ולכבד את אותם חיילים שבזכותם אנחנו חיים במדינת ישראל.
לא להכריח את הילדים לעמוד בצפירה אם הם לא רוצים, לא לכעוס עליהם אם הם יצחקו או לא יעמדו בשקט. הם ילדים. בכלל, שמירת השגרה ביום כזה תעביר את המסר כי יום הזיכרון מהווה חלק ממעגל החיים, ולא מנפץ אותו.
לענות על שאלות
הכינו את הקרקע. כשהילדים ירצו לצפות בטלוויזיה, הם ישימו לב שהתכנים אינם כתמול שלשום. הם ישאלו על כך, ולכן עדיף להכין אותם לכך שאם נדליק את הטלוויזיה נראה סרטים ושירים שהם קצת עצובים.
אם הנושא יעניין אותם, אפשר ואפילו כדאי להציע להם לצפות איתם בסרט, אבל רק כזה שמתאים לגילם, על מנת שיבינו את הדברים בצורה הנכונה. אבל אל תשאירו אותם מול המקלט לבדם, היו שם על מנת לענות על שאלות, לחבק על מנת לנסוך ביטחון.
אי אפשר להימנע מחשיפת הילדים לסיפורים עצובים. אבל הדרך בה הם חווים את הסיפורים היא משמעותית ועדיף שזה יהיה דרך עיניכם שלכם ובפיקוח והכוונה שלכם, ולא באקראי, או בלי משים. יהיה להם הרי זמן מספק לכך לכשיגדלו.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת ארצית של רשת "התחלה חכמה" של החברה למתנ"סים הארצית
לפנייה לכתב/ת 
