עירא שר ז"ל: המכתבים לאהבת נעוריו

אהובה לאור הייתה בת 16 כשהכירה את אהבת נעוריה, עירא שר ז"ל. "ביום העצמאות הוא ראה אותי וביקש מחברו הטוב שיערוך בינינו היכרות", היא נזכרת. "מכאן החל סיפור אהבה שהיה ידוע מאוד בכל הדרום. במשך שנתיים של חברות, בכל יום הוא היה כותב לי מכתב, ועירא היה כותב נפלא". 

כמעט 65 שנים חלפו מאז שנהרג יחד עם שני חבריו, ב-8 באוגוסט 1953, בתקרית ירי עם מחבלי פדיון, והוא עדיין חלק מחייה של אהובה. בת 82, ובכל יום זיכרון היא מדליקה עבורו את הלפיד בכפר ביל"ו, לזכר אותה אהבה נושנה שאבדה לה.

מכתביו של עירא שר ז"ל(צילום: צביקה טישלר)

עירא, יליד תל אביב 1933, גדל והתחנך בכפר ביל"ו. היה כנר מחונן, איש ספר. כתב מחזות, שירים ומכתבים לאהובתו, אהובה. "הוא כתב ופרסם את דבריו גם בעיתונות", היא מספרת, "וכתב סיפורים רבים שמופיעים בספר לזכרו".

כמו אביו, שהקים את בית החינוך ברחובות והיה מנהלו הראשון, עם סיום לימודיו בכיתה י"א עבר ללמוד בבית המדרש למורים בגבעת השלושה. "הוא היה ילד מאוד מוכשר", מספר יוסי, חברו הטוב מכפר ביל"ו שהכיר בינו לבין אהובה. "הוא היה פשוט מהפנט, ניגן על כינור בצורה יוצאת מן הכלל. היו לו הרבה חברים שפשוט הלכו אחריו, הוא היה מדריך של הנוער בכפר, והעביר להם ערבי תרבות ציבוריים, היה משמיע להם תקליטים ומלמד אותם".

אהובה עם מכתביו של עירא שר ז"ל(צילום: צביקה טישלר)

עירא התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים, וגם משם המשיך להגות ולכתוב על אהובה ואליה. מלבד המכתבים הרבים, הותיר יומן שבו מופיע גם תיאור יומו האחרון בטרם נפילתו. גם שם דיבר על אהובה שבדיוק התגייסה לצה"ל. "אהובה התגייסה לצבא, ואני נשאר במחנה", כתב. "זה ודאי יהיה יום איום ונורא". באותה לילה נהרג במתקפה של כוחות הפדיון.

את כל מכתביו של עירא קיבצו יחדיו לספר, "סיפורו של יחיד", שנמצא גם בביתה של אהובה. היא עצמה שומרת על קשר קרוב עם משפחתו גם כיום. "אני נפגשת עם אחותו, ובני הבכור נקרא עירא על שמו", היא מספרת. "עירא הוא חלק מהמשפחה שלנו, יש לי כבר נינים אבל כולם מכירים את הסיפור על עירא. הוא לא רק היה אהוב נעוריי, הוא חלק מהחיים שלי".