עמרם זכריה ז"ל: המזוודה שכבר נארזה

"זה היה ביום ראשון בבוקר, 6 באפריל 1964. עמרם לקח חופשה כי היינו אמורים לנסוע להורים שלו וישן עד מאוחר", נזכרת רות רז בשעות שקדמו למותו של בעלה. "אני, שהייתי כבר ערה, שמעתי נקישות חלשות על הדלת ואמרתי לעצמי בראש שאני לא אגש כדי שחלילה לא יבטלו לנו את החופשה".

הם חיו אז בשיכון הטייסים של תל נוף. הנוקש על הדלת היה חבר לשיכון של זכריה ועמית מהטייסת. "הוא שאל איפה עמרם וסיפר ששתי התאומות שלו קודחות מחום ושהוא חייב לנסוע איתן לבית החולים, ביקש שעמרם יחליף אותו במשימה. רציתי להגיד לו שינסה טייס אחר, שחיכינו כל כך לחופשה ולטייל. הוא אמר שזה עניין של חיים ומוות".

עמרם זכריה ז"ל ואשתו רות ביום חתונתם

רות הלכה להעיר את בעלה שנשלח למשימה מיוחדת: הצלת שרידי מסוק הסיקורסקי שיום קודם נפגע בתאונת אימון באזור הר נס. בינתיים חיכתה בביתה עם המזוודה, ארוזה ומוכנה לצאת לחופשה. "היינו כבר מסודרים לצאת, ופתאום אני רואה את מוטי רוט מגיע להודיע לי על מותו של עמרם בהתרסקות המטוס. לא האמנתי. קפאתי במקום".

עמרם נולד במרץ 1941 בטבריה לד"ר קורט-יואל וד"ר הלן לאה, שניהם רופאי שיניים. הוא למד במגמה הביולוגית בבית הספר הריאלי בחיפה, ותוך כדי הדריך בתנועת הצופים. "אני ועמרם הכרנו בתיכון, כשהיינו בני 16, במפגש של השבטים בצופים", נזכרת רות. מילדות רצה להגיע לקורס הטיס היוקרתי, וכשהיה צעיר בנה דגמי מטוסים כתחביב. הוא נחשב לתולעת ספרים ובין היתר גם כתב פיוטים והאזין למוזיקה. לשמחתו הרבה, התגייס בנובמבר 1959 לקורס הטיס ורות, לימים אשתו, שובצה אף היא בחיל האוויר.

היא כבר בת 75, רות, ומאז לא נישאה בשנית. שומרת אמונים לבעלה המנוח. "לא רציתי לבגוד בו, ולכן לא התחתנתי עם אף אחד", היא מספרת. "הכאב הקשה ביותר זה שלא היו לנו ילדים, לא נשאר לי ממנו כלום. הייתי בת 24 כשזה קרה, לא היה לי לאן ללכת, כל החלומות שלי התנפצו. טסתי לברזיל ואימצתי שני ילדים, נטלי ודן. לצערי דן נפטר לפני ארבעה חודשים מאירוע מוחי קשה".