רונן רייכל ז"ל: ברכה מהרדיו וחיבוק אחרון

כנערה, אסתי העריצה את אחיה הגדול, רונן רייכל ז"ל. "איזה כיף שיש לך אח כזה", פרגנו חברותיה, והיא בעצמה מעידה על כך ש"היה בחור חתיך, עם חוש הומור מבריק, ותמיד מוקף בחברים".

הוא היה גדול ממנה בחמש שנים, וכשחגגה את יום הולדתה ה-15 כבר היה בעיצומו של השירות הצבאי בחיל השריון. אבל כשהושמעו בתוכנית הרדיו "לי ולך שיר וברכה" איחולים שהקדישה לה חברה טובה, הוא בדיוק האזין - ואת הברכה ששמע החליט להעלות על הכתב. "הוא שלח לי את המכתב עם הציטוט מהרדיו וכתב לי שם שהוא אוהב אותי", מתארת אסתי את אחת המזכרות האחרונות שלה מאחיה.

רונן רייכל ז"ל והמכתב ששלח לאחותו

רונן, בנם של ניצה וירוחם, נולד באוקטובר 1965 בגבעתיים. הוא היה תלמיד מצטיין במגמת שרטוט וחבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". בינואר 1984 התגייס לשירות קרבי בחטיבת הנח"ל, אך הוא החליט להמשיך בדרכו של אביו ובסיום הטירונות עבר להשלים את המסלול בבית הספר לשריון. בהמשך עבר קורס מפקדי טנקים, עסק גם בהדרכה ואת מרבית שירותו הקרבי העביר בלבנון.

"אני זוכרת שזמן לא רב לפני שנפל הוא התארגן ליציאה - התקלח ושם אפטר שייב", נזכרת אסתי. "הייתה לנו מראה ליד הכניסה בבית. הוא נעמד מולה והיה מבסוט מעצמו. הוא אמר, 'תראו איזה יפה אני', ואמרתי לו שהוא באמת חתיך ונראה כמו מלאך. אז התחבקנו וזה היה החיבוק האחרון הממשי באמת שלי ושלו".

החיבוק הזה, רגע לפני יציאתו חזרה לצבא, ילווה את אסתי לשארית חייה: "כשהתחבקנו אמרתי לו שהוא כל כך יפה, שאני גאה להיות אחותו". ביום י"ט בשבט תשמ"ו (29 בינואר 1986), נהרג מאש אויב כמפקד בעת סיור בבקעה כשהוא בן 20.

"יום לפני שהוא נהרג, הוא בא לצאת מדלת הבית - אבל התיק הגדול שלו נתקע ביציאה", מוסיפה האחות בעצב, "הוא אמר לאימא שלי, 'אלוהים לא רוצה שאני אצא מהבית', ואז שחרר את עצמו ויצא - ומאז לא חזר".