להגן על השלטון או על הציבור. אתוס מחלקת הבג"צים

לפני כ-23 שנה, בהיותה סטודנטית צעירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, התבשרה מי שמכהנת היום כמישנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, שהתקבלה להתמחות במקום שהיה מבחינתה משאת נפש: מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. "ללא ספק היה זה הרגע המעצב בחיי המקצועיים שהיטה אותי לנתיב שבו אני פוסעת עד היום", נזכרה.

הערב (יום ב') זילבר תרצה ביום עיון על האתוס מחלקת הבג"צים, שלכבודו כתבה מאמר בכתב העת המשפטי "מעשי משפט". העיתוי מקנה לו נופך אקטואלי, נוכח המאבק המתנהל סביב אופיה של מחלקת הבג"צים. גורמים בימין מאמינים כי יש לשנות את מתוכנת ייצוג הממשלה המסורתי, ומעוניינים להחליף את מקבלי ההחלטות במחלקה. זילבר משקפת את האתוס המסורתי שלאורו התחנכו במשך שנים המתמחים והפרקליטים, וכעת זוכה לביקורת מימין.

דינה זילבר. "צהלתי מאושר"(צילום: יאיר שגיא)

"צהלתי מאושר על כך שהגעתי למקום המתאים לי ככפפה ליד - מקום שבו עוסקים מבוקר עד ליל במשפט ציבורי, מתקנים עולם ומייצגים את מדינת ישראל ולא לקוחות פרטיים. שלמות", היא כתבה על שיבוצה במחלקת הבג"צים. "בין ההתמחות לבין תחילת תפקידי הנוכחי כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שימשתי במשך 16 שנים כפרקליטה הממונה על ייצוג המדינה ורשויותיה השונות בפני בית המשפט העליון, בעתירות בתחומי המשפט החוקתי והמינהלי. הרגשתי בת מזל".

טענת המאמר כפולה: ראשית, חינוך משפטי המושתת על אתוס ברור, המועבר "דרך הרגליים" ובעבודה יום-יומית ממושכת וצמודה, מצמיח משפטנים ציבוריים ראויים שה-DNA המחלקתי זורם בעורקיהם. שנית, החינוך המשפטי על ברכי אותו אתוס הוא המביא להצלחתה הרבה של המחלקה בהגשמת ייעודה במשך שנים – ייצוג עמדת המדינה באופן מוצלח, אפקטיבי ומרשים בפני בית המשפט העליון תוך ביצורם הקפדני של עקרונות היסוד של השיטה.

המאמר פורס את רכיבי המתכון - כפל הכובעים של המשפטן הבג"צי. מצד אחד - סיוע לממשלה להגשים את מדיניותה דרך ייצוגה המיטבי בבג"ץ ומצד שני - תפקידו כשומר סף בהגנה על שלטון החוק, זכויות האדם ותקינות המנהל.

מי הלקוח

זילבר מדגישה את נקודת המחלוקת. "רכיב באתוס הבגצ"י הוא ש'לא מגינים על כל דבר', העמדה היא כי אין להגן על כל החלטה שלטונית אם איננה כדין. אומנם הפרקליטים הינם באי כוחה של הממשלה, אך תפקידם כולל גם רכיב משמעותי של שמירת סף במסגרתו עליהם להיות ערניים ולהבטיח שהממשלה לא תפעל באי חוקיות".

לדבריה, הפרקליט מפרש ומנחה את הממשלה וגופיה לגבי גדרי הדין. הוא מציג חלופות מידתיות לקברניטים כאשר החלטותיהם פוגעות בזכויות ומצביע במקרים המתאימים על ההקשר החורג מהתוצאה הנקודתית בתיק הבודד, בניסיון לייצר שינוי ותיקון במעגל רחב.

כחלק מסקירה ודיון באתוס הבגצ"י דן המאמר גם בשאלת זהות "הלקוח" של הפרקליט הבג"צי – האם הוא השלטון או הציבור? מסקנת זילבר חד משמעית - התפיסה המוסדית של מחלקת הבג"צים היא שהפרקליטים הם officers of the court, "קציני בית המשפט" כלומר נאמנותם נתונה לציבור. "שאלת 'זהות הלקוח' מקבלת משמעות, בין היתר, בשל חשיבות הייצוג האחוד של עמדת המדינה מול בית המשפט – הפרקליטים פועלים לגשר בין ריבוי הגוונים במסגרת הדיון הממשלתי לקשת מדינתית אחת ולייצר קול משותף שיהווה את העמדה האחודה שתוצג כעמדת המדינה בפני בית המשפט".

מאפיין נוסף בעבודת הפרקליט הבג"צי הוא היותו גורם מתווך בין הרשות המבצעת לבין בית המשפט – מביא דברה של הרשות המבצעת לבית המשפט, אך גם מביא דברו של בית המשפט לגורמי הרשות המבצעת. "כך נחסכת התערבות שיפוטית בלא מעט מקרים והמדיניות הממשלתית נשארת עומדת על תילה בעיקרה גם אם לעיתים בשינויים מסוימים".

חינוך מול מתקפות

לדברי זילבר, מרכיב מרכזי נוסף באתוס הוא חובת הפרקליט הבג"צי לאמירת כל האמת לבית המשפט, גם כשהדבר "מחבל" בסיכויי דחיית העתירה. "מרכיב זה מאפשר לבית המשפט למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, והמדינה מרוויחה מכך מאחר וכשנציגיה מציגים מצג לפיו התקיים הליך קבלת החלטות תקין שעבר מסננת, יאמינו להם".

חובה זו תורמת גם לטיעונים כי אחרי שמייצגי המדינה כבר הציפו בעצמם את החולשות בעמדה המדינתית, כשהצד השני בתורו טוען אותן נגדם, השופטים כבר מכירים את הטיעון.

זילבר קובעת כי מתכונת העבודה שעוצבה לאורך השנים במחלקת הבג"צים מסייעת בשמירה על חברה מתוקנת וחיזוק החישוקים המאחדים הרופפים בדמוקרטיה משוסעת – החוק והמשפט, מהווים את אחד מהדבקים המלכדים היסודיים ביותר ואת עוגני הנורמליות הבסיסיים בחברה. "בתקופה מעברית זו, שבה העקרונות העומדים בבסיס תפקידה של המערכת המשפטית הציבורית לא מתקבלים עוד בהסכמה והבנה אלא מאותגרים, מבוקרים ולעיתים אף מותקפים, חשיבות החינוך המשפטי והטמעת האתוס אף מתעצמת ומקבלת משנה תוקף וחיוניות".