קבלן עליות: המאמן שעשה היסטוריה עם איכסל

 "אתה לא מבין איזה חגיגות עלייה היו פה. אלפים חיכו ברחובות, הרימו אותנו, היו זמרים. בקרוב יהיה גם נשף גדול. יש באיכסל תשוקה אדירה לכדורגל".

מוריס אוזן חגג אתמול יום הולדת 41 מתוק במיוחד. בקריירה קצרה מאוד על הקווים, שש שנים בלבד, הספיק המאמן מהצפון להפוך לקבלן עליות. שלוש פעמים הוא כבר עשה את זה: "את בני נוג'ידאת העליתי לליגה ב', את הפועל טבריה ללאומית דרך משחקי המבחן, ועכשיו עליתי עם הפועל איכסל ללאומית".

מוריס אוזן ואיכסל חוגגים. קבלן עליות(צילום: זהר שחר)

(צילום: זהר שחר)

מה כל כך מיוחד בך?

"הוכחתי את עצמי, הראיתי שאני מאמן ושגם בפריפריה צומחים מאמנים. אלישע לוי הוא המודל לחיקוי שלי. למדתי ממנו הרבה. אני אוהב כדורגל סופר־התקפי, וזה מה שאני מעביר לקבוצות שלי. שחקו התקפי, שחקו פתוח. זה מה שהקהל אוהב. ההצלחות שלי מציבות אותי בשורה הראשונה של המאמנים בליגות הנמוכות. אני נהנה ממה שאני עושה, ושלא ייגמר לעולם. אני שומע שאומרים לי 'קבלן עליות'. אני שמח על ההגדרה ורק מקווה להמשיך להצליח. חבל לי רק שההורים שלי, ששניהם נפטרו בגיל 55, לא לידי עכשיו. אני בטוח שהם משגיחים עליי מלמעלה ושמחים בשמחתי".

הוא הוזעק לאיכסל באמצע העונה. הקבוצה הייתה במקום השני, אך המאמנים אבי סבג וסמיר עיסא עזבו בעיצומו של מאבק העלייה מול רובי שפירא חיפה, אום אל־פאחם והפועל הרצליה. ברגע שנחת, המועדון יצא לריצה מטורפת של 30 נקודות ב־12 משחקים בדרך לכרטיס הנכסף ללאומית.

החותמת הגיעה דווקא מול היריבה העקשנית מאום אל־פאחם, שאותה ניצחה איכסל 1:2 במגרש בנצרת־עילית. "המגרש באיכסל יכול להכיל 900 צופים בלבד, אבל במשחקים חשובים שלנו מגיעים 1,500 אוהדים. היינו חייבים להעתיק ביתיות", הוא מסביר.

מוריס אוזן. "כואב לי שההורים שלי לא בחיים לשמוח איתי"(צילום: זהר שחר)

הפועל איכסל חוגגת. "אלפים חיכו ברחובות"(צילום: זהר שחר)

אוזן מזוהה עם הפועל בית־שאן שבה גדל. עד היום מקללים אותו ברחוב בגלל "משחק השרוכים" הידוע לשמצה, אף שבכלל לא היה אז חלק מהקבוצה. "עזבתי באמצע אותה עונה למכבי הרצליה, אחרי שכבשתי תשעה שערים בחצי עונה", הוא אומר. "המשחק הזה הפך לכתם, למרות שאין לי שום קשר אליו".

בינתיים בית־שאן צנחה לליגה ב' ושחקנים לא מגיעים לאימונים.

"חבל. בית־שאן זו עיר של כדורגל. בכל מקום מדברים על כדורגל. עצוב מאוד מה שקורה שם. כנראה ניהול לא נכון גרם עם השנים לבעיות שונות ולחובות גדולים".

שחקני הפועל איכסל עושים כבוד למאמן אוזן(צילום: זהר שחר)

הוא עלה לבוגרים בגיל 16 אצל אלישע לוי, אבל הקריירה המבטיחה נגדעה בגיל 26, אחרי מספר פציעות קשות ברצועות הברך ובאחת הריאות. "הפציעות הרסו לי", הוא מספר. "בתחילת עונת האליפות של הפועל חיפה עם אלי גוטמן נפצעתי במפשעה רגע לפני המשחק הראשון, עברתי ניתוח והחוזה בוטל. אחר כך נפצעתי בבית"ר ירושלים בתחילת העונה, וגם בסכנין זה קרה לי. אם לא הפציעות הייתי יכול להגיע לנבחרת ולשחק בחו"ל".

מאז הפך אוזן לא רק למאמן, אלא גם למורה לחינוך גופני בתיכון "אורט פסגות" בבית־שאן. הוא גם מלמד כדורגל פעם בשבוע במכללת "אוהלו", ובקרוב אמור להתחיל את לימודיו לתואר שני: "תמיד אמרו לי: 'מוריס, אל תתמקד רק בכדורגל. קריירה של שחקן היא קצרה, תחשוב על העתיד'. אני שמח שלמדתי". את בית־שאן כבר עזב לטובת קיבוץ אשדות יעקב, ליד הכינרת.

חגיגות העלייה של הפועל איכסל(צילום: זהר שחר)

תמשיך עם איכסל?

"אשמח מאוד. התחברתי למקום. לליגת העל יהיה קשה לי להגיע, כי יש אימוני בוקר ואני מלמד בבקרים בבית הספר. יש לי תעודת מאמן עד הלאומית, כולל. אין לי עדיין תעודת פרו".

היא יכולה להצליח בלאומית?

"כדי שזה יקרה צריך תקציב מסודר ולפחות 3.5־4 מיליון שקל. יש לאיכסל פוטנציאל גדול, היא יכולה להביא הרבה קהל ומכניסה צבע. אפילו שאין בהרכב אף שחקן בית, הקהל מחובר לשחקנים. יהיה מעניין בעונה הבאה. יהיו כמה משחקי דרבי מול השכנות: עפולה, נצרת־עילית ואחי נצרת".