אגדת ג'קי רובינסון / "ההיסטוריון"
שחקן הבייסבול שעשה היסטוריה כשהפך לאפרו-אמריקני הראשון ששיחק במייג'ור-ליג האמריקאית, היווה השראה לספורטאים ואזרחים בכל רחבי ארה"ב וחולצתו אף הופרשה לאות כבוד בכל קבוצות הליגה
ג'ק רוזוולט "ג'קי" רובינסון (באנגלית: Jack Roosevelt "Jackie" Robinson), שנולד בג'ורג'יה ב־1919, היה שחקן הבייסבול האפרו־אמריקאי הראשון במייג'ור־ליג בייסבול (MLB). ב־1945, כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה, השחורים בארה"ב סבלו עדיין מאפליה.
כך, בליגת הבייסבול הבכירה שהכילה 16 קבוצות, היו כ־400 שחקנים, כולם לבנים. בראנץ' ריקי, הג'נראל מנג'ר של קבוצת ברוקלין דודג'רס מהנשיונאל־ליג, לימים הלוס־אנג'לס דודג'רס, החליט לשנות את המצב ולהיות הראשון שייקח לקבוצתו שחקן שחור.
הוא בחר בג'קי רובינסון, בוגר אוניברסיטת UCLA וקצין צבא משוחרר, שחקן מצטיין בליגת הבייסבול לשחורים בקבוצת המונארכס מקנזס סיטי. בראיון הקבלה שאל ריקי האם יוכל להבליג על מתקפות גזעניות, רובינסון השיב בשאלה, "האם אתה מחפש כושי שיפחד להילחם חזרה?" והג'נרל מנג'ר ענה לו שהוא מחפש מישהו שיהיה אמיץ מספיק בשביל לא להחזיר מלחמה.
כשהסכים לתנאים צורף ב־1946, תחילה לקבוצת הבת של הדודג'רס, מונטריאול רויאלס, אותה הוביל לזכייה בוורלד סירייס של ליגות המשנה. עונה לאחר מכן הצטרף לקבוצה הבכירה. ב־15 באפריל 1947 ערך את הופעת הבכורה שלו בליגת ה־MLB במשחק הביתי נגד בוסטון ברייבס. הופעת הבכורה של רובינסון עבור קבוצת ברוקלין דודג'רס הביאה לסיום 60 שנה של הפרדת שחקנים לפי צבע עורם וסימנה את הסרת "מחסום הגזע" בבייסבול.
אמנם כשברוקלין נסעה למקומות כמו סנט־לואיס וסינסינטי הגיעו שחורים מכל רחבי הדרום כדי להריע לרובינסון. אך במהלך הקריירה סבל רובינסון מהתקפות גזעניות מילוליות ופיזיות. הנהלת הדודג'רס, מאמנה ומנהלת הליגה נתנו גיבוי לרובינסון חרף מחאות שחקני המועדון וקבוצות יריבות.
בשנתו הראשונה בליגה הוא נבחר לשחקן הטירון (רוקי) הטוב ביותר. כעבור שנתיים, ב־1949 זכה בתואר ה־MVP של העונה. במהלך הקריירה הגיע רובינסון עם קבוצתו שש פעמים לסדרת הגמר של הליגה, הוורלד סירייס, אבל זכה עימה בתואר רק פעם אחת - ב־1955. שנה לאחר מכן הודיעה קבוצתו על טרייד ששלח את רובינסון לניו־יורק ג'איינטס, היריבה המרה, אבל לאחר משחקים ספורים בשורותיה, פרש ממשחק פעיל.
ב־1962 צורף רובינסון להיכל התהילה של ה־MLB. אותן שנים היווה פועלו השראה לתנועת שחרור השחורים בארה"ב. עד עצם היום הזה דמותו משמשת השראה לכל הספורטאים האפרו־אמריקאים. השחקן, שחלה בסוכרת, הלך לעולמו מהתקף לב ב־1972. בן 53 היה במותו.
ב־15 באפריל 1997, ציינה ה־MLB יובל להופעת הבכורה שלו, והחליטה להוציא את מספר חולצתו, 42, משימוש בכל הקבוצות כאות כבוד על הישגיו. בשנים האחרונות בכל 15 באפריל זכרו מכובד על־ידי כל קבוצות הליגות, כאשר כל שחקני הקבוצות עולים למגרש לבושים בחולצות הנושאות את המספר 42, במקום המספר שלהם. סיפורו אף עובד ב־2013 לקולנוע, כשיצא לאקרנים הסרט "42".
לפנייה לכתב/ת 
