הממשלה בישלה דייסה: גירוש מבקשי המקלט נקלע למבוי סתום
הנסיגה מהמתווה שנחתם בחסות האו"ם בנוגע למבקשי המקלט הובילה את הממשלה לניסיונות כושלים למציאת מדינה שלישית שתקלוט אותם. האם כעת תיאלץ לחזור לתוכנית ה"עזיבה מרצון", ולפתוח מחדש את בתי הכלא? המדינה הודיעה לבג"ץ: טרם נחתם הסכם עם אוגנדה
חמישה חודשים בדיוק לאחר ששר הפנים אריה דרעי והשר לביטחון פנים גלעד ארדן הציגו לראשונה את המתווה הממשלתי החדש להתמודדות עם סוגיית מבקשי המקלט מאריתריאה וסודן, הנודע בשם "תוכנית הגירוש" – נראה כי התהליך הגיע למבוי סתום.
בתוך כך, המדינה עדכנה היום (ב') את בג"ץ כי שוחררו האסירים מסהרונים והמגעים עם אוגנדה עדיין נמשכים. "המגעים עם המדינה השלישית השנייה נערכו במעורבות גורמים בכירים ביותר ונמשכו ברציפות לאחר מתן פסק הדין, לרבות בסוף השבוע", נכתב בתגובת המדינה, שהוגשה לבג"ץ. "נכון למועד הגשת הודעה זו לא נחתם עדכון להסדר. השליח המיוחד שב אמש לישראל. בצד זאת, ובשים לב למועד שקצב בית המשפט הנכבד בפסק דינו, כאמור לעיל, פעלו הגורמים לשחרר את כל מי שהוחזק במשמורת ב"סהרונים" על יסוד סירובו להיות מורחק למדינה השלישית השנייה".
הרעיון שסביבו נבנתה התוכנית, כריתת הסכם עם מדינה באפריקה שתסכים לקלוט את מבקשי המקלט גם בניגוד לרצונם, קרס. לפי שעה לא נמצאה מדינה כזו. גם אם כפי שממשלת ישראל טוענת למרות הכחשות רואנדה ואוגנדה, שתיהן חתמו על הסכמים לקליטת מגורשים מישראל – הלחץ הבינלאומי שהופעל עליהן להימנע מכך - הצליח. בעוד שרואנדה נסוגה לגמרי מהעניין, אוגנדה עדיין מנהלת משא ומתן שבו על פי ההצהרות האחרונות שלה, הפערים גדולים מאוד גם ברמת הנכונות לקבל מבקשי מקלט שיועברו בכפייה וגם במספר - כ-500 בלבד מתוך יותר מ-37 אלף ששוהים בישראל.
הממשלה מטילה את האחריות לכישלונו של המתקן לעודד עזיבה משמעותית - על בג"ץ, שאסר להחזיקם במקום יותר משנה. אך גם אם ניתן "להאשים" את בג"ץ בכך שסיכל את התוכנית ל"עזיבה מרצון" של מבקשי המקלט מישראל, הרי שבכל הנוגע לאלטרנטיבה החדשה שממשלת ישראל הציעה, בדמות תוכנית הגירוש, לא בית המשפט העליון הוא שמונע את יישומה נכון לעכשיו.
בג"ץ דווקא הלך כברת דרך ארוכה למדי ויש שיאמרו כמו ארגוני זכויות האדם - ארוכה מדי - לקראת הממשלה, בכל הקשור להתמודדות עם סוגיית מבקשי המקלט. הנימוק לכך שהחזרתם בכפייה של מבקשי המקלט למדינותיהם, אריתריאה וסודן, לא עמד עד כה על הפרק, היא המוסכמה במדינות המערב שמדינות אלה מסוכנות עבורם, ובעקבותיה רובן החליטו להעניק להם מעמד פליט בשיעור של 70%-90%.
המדינה, שהעריכה שהרחקה שכזו תיפסל בבג"ץ, פעלה מול מדינות אחרות באפריקה כדי להוציא את מבקשי המקלט אליהן גם לא מרצון, ובפסיקתו מחודש ספטמבר 2017 בית המשפט העליון למעשה אישר את המהלך, ובלבד שתימצא מדינה שכזו.
היום כבר ידוע שגם לולא הייתה מוגשת לבג"ץ לפני כשלושה חודשים עתירה נגד תוכנית הגירוש, המדינה לא הייתה יכולה להוציא את המתווה לפועל ב-1 באפריל כפי שתכננה, מאחר שכבר כמה שבועות ידוע כי ההסכם שנטען שנחתם עם רואנדה קרס, ולא נחתם הסכם עם מדינה אחרת לגירוש בכפייה.
בהודעותיה האחרונות לבג"ץ עדכנה המדינה כי המגעים עם אוגנדה מתקדמים וכי יש סיכוי גבוה להשגת הסכם שכזה, אך מאחר שהודתה בעצמה כי הוא טרם גובש סופית, נאלצה לשחרר מסהרונים את מבקשי המקלט. זאת כיוון שסירובם לעזוב אליה אינו מהווה עוד עילה מוצדקת לכליאתם, בהינתן שאוגנדה כלל לא מעוניינת בכך.
אך גם אם בסופו של דבר ייחתם הסכם עם אוגנדה על פי המתווה שהמדינה הציגה לבג"ץ בשבוע שעבר, תעלה השאלה גם בקרב תומכי הגירוש, במה הוא עדיף על ההסכם שנחתם עם נציבות הפליטים של האו"ם, שראש הממשלה בנימין נתניהו ביטל שעות לאחר שהציגו במסיבת עיתונאים חגיגית.
המתווה שהושג מול האו"ם כלל הוצאתם של כמחצית ממבקשי המקלט מישראל, יותר מ-16 אלף איש, למדינות מערביות, ואילו על פי הנתונים שהמדינה הציגה לבג"ץ, המגעים מול אוגנדה עוסקים בגירוש של כ-7,500 מבקשי מקלט בלבד, פחות מחצי מאשר בהסכם שהמדינה ביטלה, בעקבות לחץ מגורמי ימין שהלינו על מספר מגורשים מועט מדי.
אם לא ייחתם הסכם שכזה ולא תימצא מדינה אחרת שתסכים לקלוט מגורשים – עומדות בפני המדינה שתי ברירות. האחת – להתעקש בכל זאת להחזיר את מבקשי המקלט למדינות שמהן הגיעו, על אף המחאה שהדבר יעורר בישראל ובעולם והקשיים המשפטיים בעניין.
השנייה – לחזור לתוכנית ה"עזיבה מרצון", אך הפעם באופן פחות מרוסן, משמע – פתיחה מחדש של מתקן "חולות" והחזקת מבקשי מקלט בו לתקופות ארוכות, תוך איסורים והגבלות שונים שיוטלו על מבקשי המקלט במטרה לשכנעם כי אין תוחלת להישארותם בישראל.
שני הפתרונות דורשים את הסרת המכשול המשפטי שסביר שיוצב בפני יישומם על ידי בג"ץ, ועל כן ראשי מפלגות הקואליציה ישובו וייפגשו היום בניסיון להגיע להסכמה על גיבוש "פסקת ההתגברות", שתמנע מבית המשפט את היכולת לפסול אותם. גם אם תגובש הסכמה, עוד ארוכה הדרך עד שתהפוך לכדי תיקון שריר וקיים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שעל בסיסו ניתן יהיה להוציא לפועל את הפתרונות האלטרנטיביים, ובינתיים – אין מתווה קונקרטי על הפרק.
פזית רבינא, פעילה נגד הגירוש, אמרה באולפן ynet: "כל נושא הגירוש הוא עלה תאנה בעצם כדי להימנע מהשקעת הכספים הדרושים כדי לשקם את דרום ת"א ולדאוג לאלפים הרבים של התושבים שחיים בה שהופקרו על ידי הממשלה בעשר השנים האחרונות והזרים או מבקשי המקלט או איך שתקראו להם, הם בעצם עלה התאנה. כל פעם משתמשים בהם".
היא הוסיפה כי "דרום ת"א הפכה לבור שואב לטייקונים. כל בניין שנהרס, יושבים עליו עשרה קבלנים ורק מחכים לרגע שיוכלו להתלבש. זה בא על חשבון התושבים". רבינא ציינה כי היא בעד תוכנית פיזור משום שאין לה אמונה בממשלה. "אנחנו נמצאים תחת ערפל", היא אמרה.
דורון אברהמי, גם כן תושב תל אביב, בעד הגירוש. "אני לא מוכן שחצי מהם ייקלטו בישראל כפי שהיה בתוכנית עם האו"ם. קצב הילודה של המסתננים מטורף. אנחנו נחושים להביא הסכם גירוש. צריך לבסס את דרום ת"א כמקום טוב. לא נקבל את המסתננים אצלנו בבית. אנחנו נחושים, עם הממשלה או בלי הממשלה. חוכמת ההמונים גוברת על בג"ץ", אמר אברהמי באולפן.
לפנייה לכתב/ת 
