גל אזולאי ז"ל: גאוות היחידה

כבר כילד בן שנתיים היה קם גל אזולאי ז"ל באמצע הלילה ומבקש מאימו לקחת אותו לים. במשפחה שבה האהבה לחופים ולים זורמת בעורקים, הסיפור אינו מקרי: הוריו, דגנית ורפי, הכירו על שפת הים כשרפי למד בבית הספר לקציני ים ואביה של דגנית היה ימאי. גל, שנולד במאי 1990 בחיפה, היה הילד השני, בין שתי בנות. כנער בגיל 13 גילה את ספורט גלישת הגלים, ובכל דקה פנויה היה מבלה בין הגלים, כשמו. בשלב זה גמלה בליבו ההחלטה לשרת כלוחם בקומנדו הימי. לשם כך החל להתאמן בקבוצת הכנה לגיוס באזור מגוריו בזיכרון יעקב, ובהמשך היה נוסע שלוש פעמים בשבוע ברכבת לאימון מיוחד בתל אביב.

גל אזולאי ז"ל

את יום הולדתו ה-15 ביקש מהוריו לחגוג על חוף הים. "עד חמש בבוקר היינו איתו שם", מספרת אימו דגנית. "כבר בגיל הזה הוא ידע שהוא רוצה להתגייס לשייטת. הוא הציב לעצמו מטרה ומימש אותה במלא העוצמה". כפי שתכנן, הוא צלח את המיונים ובאוגוסט 2008 התגייס בגאווה גדולה לצה"ל. "כהורים אנחנו מנסים לצקת בילדים שלנו דרך ארץ וערכים - אבני יסוד. גל לקח את אבני היסוד האלה ובנה עליהן כל כך הרבה משלו".

בראשית דצמבר 2009, ביום שישי, הוזמנו כל הורי הצוות לביקור והיכרות בבסיס השייטת בעתלית. "הביקור היה מאוד מרגש, ראינו את מתקני האימון השונים, את החדר שבו הם ישנים או לא ישנים, ערכנו סיור בעתיקות של הבסיס ובכל המקומות שבהם הוא היה מעביר את הזמן", מספרת דגנית. תחושת הגאווה שליוותה את הביקור בבסיס, תלווה את הוריו לעולם ועד ותיצרב כזיכרון אחרון מבנם שתמיד דאג לסביבתו. "אמנם הכרנו כבר את חבריו לשייטת, אבל במסגרת הביקור התרשמנו עד כמה החברות אמיצה בין חברי הצוות. כמה הם אוהבים אותו, ומעריכים אותו. במהלך הביקור, הגיעו כל חבריו להכיר אותנו באופן אישי וגם פגשנו את הורי החברים, ואת המפקדים שלו".

גל אזולאי ז"ל עם הוריו במהלך שירותו הצבאי

במבט לאחור, האירוע בבסיס הבליט להם את מה שכבר ידעו: במנהיגותו הצנועה והערכית, יודע בנם להוביל ולהוות דוגמה אישית לאחרים. "הרגשנו שהילד שלנו נמצא בדיוק במקום שמתאים לו, עם חברים טובים שמדברים באותה השפה וחולקים את הערכים שלו. היינו פשוט בעננים - כל כך גאים בבן שלנו, שרק לפני רגע עוד היה ילד שרץ לגלוש ועכשיו הוא גבר אחראי, בוגר ולוחם אמיתי".

לקראת סוף ביקור המשפחות, התאספו חיילי הצוות לתמונה קבוצתית. "גל באופן טבעי היה באמצע הקבוצה, מחויך מאוזן לאוזן", מספרת אימו. "בסוף הביקור הוא נסע איתנו הביתה ולמרות שלא היה דברן גדול סיפר קצת על החברים והמפקדים שלו".

כעבור יומיים, ב-7 בדצמבר 2009, כשחזר לבסיס, יצא גל לאימון זוגות ובמהלך הצלילה גילה אותות מצוקה. כתוצאה מכשל בזמני הסיוע הרפואי, הוא טבע למוות מהרעלת חמצן. בן 19 היה במותו, אחרי שהגשים את חלום ילדותו לשרת בקומנדו הימי. חבריו הטובים כתבו: "קיבלנו את הבשורה הנוראה בשטח, התחבקנו, בכינו, לא האמנו, כי הרי אתה האדם הכי חי שהכרנו. איך זה יכול להיות? ובעצם זה כל כך ברור שזה אתה, כי כולם רצו אותך קרוב אליהם. ו'הוא', הרי לוקח את הטובים ביותר".