משה דויטשמן ז"ל: ארוחת הערב נשארה על השולחן

הוא התגייס לגולני במאי 1972, ואפילו אחרי שנפצע בבטנו במהלך מלחמת יום הכיפורים סירב לעבור לתפקיד עורפי - אבל בסופו של דבר משה דויטשמן ז"ל מצא את מותו דווקא במהלך חופשה בבית, כשניסה להדוף את המחבלים שחדרו למלון "סבוי" בתל אביב במרץ 1975.

דויטשמן נולד בפברואר 1954 בלוד לפרץ וחנה. הוא למד קונדיטוריה ועיצוב חלונות ראווה, עסק בספורט והיה חובב טבע וטיולים. בגולני היה ידוע כחייל אמיץ ומסור, שתמיד מסייע לחבריו לפלוגה, ובחופשות מהצבא, לקח את אחייניו הצעירים לגן החיות בתל אביב ושיחק איתם בקלפים.

משה דויטשמן ז"ל

"באותו יום, אבא שלנו שבר את היד ומשה הודיע למפקדו שהוא יוצא הביתה", מספרת אחותו, לאה פוני, על הלילה שבו נהרג. "המפקד שחשש מהחשיכה היורדת הפציר בו להישאר בבסיס - אבל משה התעקש להגיע הביתה עוד באותו הלילה. הוא נכנס וביקש מאימא שתכין לו חביתה, ואז נשמעו קולות ירי. הוא לא הבין במה מדובר, הוריד את הז'קט, לקח את הנשק וירד לרחוב".

שמונה מחבלים מארגון פתח הגיעו באותו לילה אל החוף בתל אביב בשתי סירות גומי. סיור משטרתי שעבר במקום הבחין בהם וירה לכיוונם. הם המשיכו לנוע אל תוך העיר תוך לכידת בני ערוכה וכשהגיעו לרחוב גאולה פרצו למלון "סבוי" הסמוך. הם תכננו להמשיך ולתפוס אזרחים נוספים כבני ערובה - אבל כשביקשו לצאת מהמלון נתקלו בדויטשמן, הלוחם שהגיע ראשון לפתח המלון.

משה דויטשמן ז"ל עם אחיינו

"המחבלים לא ידעו לאן ללכת ונתפסו בלי תוכנית", מספרת אחותו. "משה שפגש בהם בפתח המלון הצליח בעזרת הנשק שלו לדחוק אותם פנימה וכך מנע מהם להתפשט לכל תל אביב. כשהוא נכנס למלון הוא נפגע בראשו. המחבלים לא נתנו לכוחות הביטחון להוציא אותו מהמלון, והוא נותר שרוע על הרצפה. באפיסת כוחות, החל למשוך את עצמו החוצה על שהגיע האמבולנס". על פעולותיו אותו לילה קיבל את עיטור המופת.

הוא פונה לבית החולים, שם נפטר מפצעיו. אימו, שלא הבינה מדוע בנה אינו מגיע לאכול את החביתה שהכינה, ירדה למטה לבדוק היכן הוא נמצא. "בזמן כל ההתרחשות אימא הייתה בדירה, ואמרה לעצמה, 'כמה זמן הוא לא חוזר? החביתה מחכה בצלחת והוא לא בא'. היא שמה את הז'קט וירדה לחפש אותו", מספרת לאה.

משה דויטשמן ז"ל עם משפחתו

בינתיים הגיעו למקום כוחות של סיירת מטכ"ל, והחל משא ומתן עם המחבלים, שדרשו שחרור אסירים והטסתם לסוריה. כוכבה לוי, שהייתה אחת מבנות הערובה במלון, תיווכה בין המחבלים לכוח צה"ל בשל בקיאותה בשפה הערבית. באמצעות מסרים סמויים הצליחה לשגר לכוחות צה"ל מידע על המחבלים ובני הערובה. קצת אחרי השעה 5 בבוקר פרץ כוח של סיירת מטכ"ל לתוך המלון והצליח לשחרר חמישה בני ערובה, אך שמונה נהרגו וכך גם שני חיילים. בקרב נהרגו שבע מחבלים ואחד נתפס.

אימו של דויטשמן, שירדה למטה בזמן ההמולה הגדולה, שאלה את הסובבים אם הבחינו בחייל. "בזמן הזה משה כבר היה בתוך אמבולנס בסמוך אליה ונאבק על חייו", מספרת לאה. "האנשים שאימא דיברה איתם שלחו אותה חזרה הביתה. כשהיא הגיעה לפתח הדלת הקצינים כבר היו שם בשביל להודיע לה".

בתעוזה ובגבורה נפל משה דויטשמן ז"ל בפיגוע במלון "סבוי" בתל אביב, תוך שהוא מונע את יציאתם של המחבלים מהמקום. ארוחת הערב שחיכתה לו על שולחן האוכל בביתו, נותרה כזיכרון אחרון מאותם רגעים דרמטיים.