70 שנות חתונה ישראלית: החתונות שריגשו אותנו
משה וטוני נישאו בדיוק כשהכריזו על סיום המנדט הבריטי. נעמי ומאיר הרגישו בחתונתם את מצוקת ימי הצנע של שנות ה-50, ואילו טל נאלץ לחזור לבסיס מיד בתום חתונתו שנערכה בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים. שלוש חתונות ששופכות אור על החיים בישראל ועל אהבה חזקה שמצליחה לנצח את כל הקשיים
בראיון מרגש ל-ynet השניים מספרים על ההיכרות בקיבוץ כפר גלעדי, על ההחלטה להינשא, על החתונה הצנועה שכללה מזון שהכינה הדודה לכל האורחים, ועל ההתרגשות שאחזה בהם כשיצאו מהדירה כזוג נשוי וגילו שבזמן ששברו את הכוס, הוחלט להקים כאן מדינה יהודית לצד מדינה ערבית. "החתונות היום (הן) לא מה שהיה פעם, וזה ידוע", מסכמת טוני. "אז אנשים היו צנועים, אחרים מאיך שהם שהיום. הם חיו חיים פשוטים וניזונו מפירות הארץ. לכבוד יום ההולדת ה-70 למדינת ישראל, אני מאחלת למדינה שלי שאנשים יחזרו להיות גאים וצנועים כמו פעם".
(ריאיון, תחקיר ותסריט: לורי שטטמאור, הפקה: מיכאלה חזני, בימוי: אסף קוזין, צילום: אורי דוידוביץ', עריכת וידאו: שי קנפו)
מאיר כותב לאשתו שירי אהבה כבר 63 שנה
סיפור האהבה של נעמי (82) ומאיר (85) ניצן נולד במחנה צבאי ביפו. השנה הייתה 1953, ונעמי הייתה אז חיילת זוטרה. מאיר, שכבר היה בדרגת קצין, הבחין בה ומיד התלהב. "היא סחבה קיטבג כבד, חיילת שמנמונת ונחמדה. הפרופיל שלה מצא חן בעיניי", סיפר. באחד הימים הגניב לה פתק ובו ספק הצעה - ספק קביעה: "הערב אנחנו יוצאים לקולנוע. מסכימה?". נעמי הסכימה.
הם שמרו על הקשר הרומנטי שלהם בסוד במשך תשעה חודשים, מחשש שחבריהם ליחידה ידברו. בהמשך, הופתעו לגלות שמאיר ואביה של נעמי הכירו כבר קודם לכן. "הוא הסתכל עליי מופתע ושאל אם זה אני, וכשאמרתי לו שכן, הוא מיד אמר שהוא מאשר לה לצאת איתי". החתונה שלהם היתה צנועה, כפי שמצופה מימי הצנע של שנות ה-50 בישראל, וכל מכריהם התנדבו לעזור במלאכה. "הזמנים היו אחרים, אנשים היו אחרים. כל הרחוב היה שותף לאפייה", מספרת נעמי בריאיון ל-ynet. "אבא שלי עמד והקציף, ורצנו עם התבניות מבית לבית – איפה שהיה תנור. לא בכל בית היה תנור".
(ריאיון, תחקיר ותסריט: לורי שטטמאור, הפקה: מיכאלה חזני, בימוי: אסף קוזין, צילום: אורי דוידוביץ', עריכת וידאו: שי קנפו)
חודש אחרי החתונה מאיר העניק לנעמי זר פרחים. חודש אחרי כן כבר נחה עליו המוזה והוא החל לכתוב לה שירי אהבה. "היום יש לה 762 פתקים ושירים", הוא משתף, "762 שירי אהבה שכתבתי לה". את כל השירים נעמי שומרת איתה עד היום, בתוך אלבומי תמונות בבית המשותף שלהם בראשון לציון. "אולי יום אחד הילדות שלי יהפכו את השירים הללו לספר", היא אומרת כשעיניה נוצצות.
"הרב אמר לי שיש הרוגים, ועדיף להתחתן במועד, לפני כל ההלוויות"
את סיפור החתונה המטלטל של טל ורחל און אף תסריטאי לא יכול היה להמציא. מלחמת יום הכיפורים אשר נחשבת לאחת המלחמות הכואבות והטראומתיות ביותר בתולדות המדינה, פרצה שלושה ימים בלבד לפני התאריך שבו קבע הזוג לערוך את חתונתו. "בשבת בצהריים הייתה אזעקה. זה היה יום כיפור, שקט ברחובות, לא היה אף אחד. סירנה נוראית, ופתאום התחילו טלפונים, פתאום התחילו מכוניות", משחזר טל בריאיון ל-ynet את רגע הגילוי. "פתחנו רדיו ושמענו שכוחות גם ממצרים וגם מסוריה וגם מירדן תוקפים בכל הגבולות של מדינת ישראל, ושפרצה מלחמת פתע. זה היה שוק טוטאלי. כל המדינה הייתה בשוק".
טל בדיוק סיים קורס קצינים ולא ידע עדיין לאן הוא משובץ. הוא כן ידע שהמלחמה הזאת באה לו בטיימינג הכי גרוע שיכול היה לבקש לעצמו. "ידעתי שאני מתחתן ביום שלישי אחרי זה. אף אחד לא התחשב בנו עם המלחמה הזאת. ואז באתי לרב של הבסיס ושאלתי אותו - מה עושים? מה הנוהל? מותר לבטל חתונה? אסור לבטל? הוא אמר לי 'תן לי לבדוק', ואז הוא חזר אליי ואמר 'יש שמועות שיש הרבה מאוד הרוגים. אני מציע לכם - אם אתם יכולים, תקיימו את החתונה בכל זאת'".
טל מיהר לבשר זאת לרחל, כשהשלב הבא היה ליידע את כל האורחים ובני המשפחה שהחתונה אכן תיערך במועדה. "התחלנו להודיע לכל מי שיכולנו", מספר טל. "כל הבעלים גויסו כבר למלחמה, כולל אבא שלי שהיה מגד בנ"מ במילואים וכבר אי אפשר היה לדבר איתו. לא היו אז פלאפונים. החברות הקרובות – אמרנו להן שיש אוטובוס קרוב שיאסוף את כל האורחים מבית ההורים שלי בשש, כשבשמונה החתונה בתל אביב".
כדי להגיע לאביו, הציעו לטל להודיע בגלי צה"ל שהחתונה תיערך במועד ושהוא כמובן מוזמן לאירוע הגדול של הבן שלו. "בגלל שהיו כל מיני אנשים שאי אפשר היה לאתר אותם ולהגיע אליהם, השתמשו למעשה ברדיו. מדי כמה שעות היתה הודעה – 'משה און, תגיע לחתונת בנך, היא מתקיימת במועד'". בבוקר החתונה טל התארגן בחיפה ורחל אצל משפחתה בהרצליה. "הוא הגיע לאסוף אותי כשהוא לבוש במדי צבא, בזמן שאני ירדתי עם השמלה. כל הילדים שישבו שם צעקו לי 'הנה הנהג בא לקחת אותך. בא לקחת את הכלה'. הם לא הבינו שהנהג עם מדי הצבא הוא החתן", מספרת רחל.
בתום החתונה הוריה של רחל לקחו אותה אליהם, ואילו טל חזר הישר לבסיס. "לא ירח דבש, ולא כלום. הייתה מלחמה ולא היה זמן לכל זה", משתף טל, ומוסיף: "בדיעבד, ההחלטה שלא לדחות את החתונה הייתה נכונה כי יום אחרי זה כבר הודיעו לנו שבן של חברים מאוד טובים של ההורים נהרג ברמת הגולן. הוא היה קצין בתותחנים, ואחר כך, כשרחל נכנסה להיריון, הודעתי להם שנקרא לבן הבכור שלנו על שמו".
