דוד (דידי) רענן ז"ל: קפיצת ראש
התמונות שנותרו ממנו, קופץ ראש לבריכה ומהלך על הגג, לא מותירות מקום לספק: בחייו, כמו בשירותו הצבאי כטייס, לא פחד דידי משום דבר, עד שהתרסק
הוא לא פחד מדבר, דוד (דידי) רענן. ברוח זו, היה קופץ מרום בריכת הקיבוץ, ומהלך על גגה המשופע של הבמה האזורית - כפי שנצרב בזיכרון האחרון ממנו. דידי, בנם של רות ושמואל רענן נולד בעין חרוד בשנת 1945. הוא למד בבית הספר בעין חרוד, ולאחר מכן השלים שנת שירות. הוא התגייס לקורס טיס ונפל בעת מילוי תפקידו במאי 1965.
"התמונה שממחישה לי בצורה הטובה ביותר מי היה 'דידי', וגם צרובה לי בזיכרון, היא התמונה שצולמה על ידי ההורים שלנו כשהוא קופץ ראש לבריכה", מתאר אחיו הצעיר, יאיר רענן. "דידי" הוא הכינוי שדבק בנער הפעלתן בין חבריו ומשפחתו. "הוא היה רקדן מעולה ומוכשר מאוד. לא היה בו שום פחד. אני זוכר אותו בבריכה בקיבוץ, ואני זוכר אותו מהלך על הגג", מספר אחיו. במאי 1965, בטיסת סולו במהלך קורס הטיס, נכנס לוורטיגו מעל ליישוב סביון. הוא הבחין שהוא מעל בריכת שחייה עם ילדים רבים בתוכה, והוביל את המטוס להתנגשות בעץ בחצר משפחה כדי להציל את הילדים. בהמשך כתבו הילדים למשפחתו מכתב ובו תיארו את מעשה הגבורה, כשהכותרת הייתה "הטייס הגיבור".
בחוברת לזכרו שיצאה באותה שנה שבה נפל הטייס, כתב לזכרו האח יאיר שיר שמתאר את דמותו. "אח לי היה שנולד לפניי, והיה לי מופת ודוגמה. נשאתי אליו את עיניי וחיקיתי אותו מן הסתם. הוא שר ושיחק וניגן, והיה ספורטאי מצוין – התעמלות, כדור עף, וקפיצות לבריכה ורקדן היה, איזה רקדן! היה לו ראש טוב ומהיר. אך היו לו קוצים בישבן. יסבלו ההורים, המורים. כי היה גם עקשן ומרדן. חייו התמצו במשפט, לחיות משמע להעז. גגות, מערות, זה משחק. סכנה רק הייתה לו תמריץ. עלומיו מתפרצים שוקקים. לשמיים שאף להגיע, הוא המריא לשחקים ונפל מגבוה. היה לי אח שנפל, לא מלאו לו אפילו עשרים. אח שנפל, לא הספקנו להיות חברים".
לפנייה לכתב/ת 
