יוצר "ויפ": "הבנתי שנתניהו בצרות עכשיו"
אחרי שיצר את סדרת המופת "ויפ" וחשף לא פעם את האבסורד שבפוליטיקה האמריקנית, ארמנדו יאנוצ'י חוזר להתעסק במאבקי שלטון - הפעם בימים שלאחר מות סטלין. בריאיון ל-ynet לרגל "סטלין מת!" הוא מסביר למה רדיפה אחר כוח מצחיקה אותו, מוצא קווי דמיון בין טראמפ לרודן הסובייטי ולא מתגעגע ל"ויפ": "לא יכולתי להמציא משהו בדיוני כמוהו"
אם יש מישהו שמסוגל לכתוב סאטירה פוליטית ונשכנית זה ארמנדו יאנוצ'י. הבריטי המוכשר יצר את את אחד הסיטקומים המוצלחים והאקטואלים של השנים האחרונות - "ויפ", שבמידה מסוימת הצליח לחזות את עלייתו של טראמפ לשלטון ואת האבסורד של מעשיו והתנהלותו. לפני כן הוא עשה את אותו הדבר עם הפוליטיקה בארצו בסדרה The Thick of It ובסרט "בסוד העניינים" (2009) שלגלגו על השלטון המקומי ועל האנשים שעומדים בראש הממלכה המאוחדת. כך שפוליטיקה, מרדפי כוח, אינטרסים אישיים ותחמנות הם לא נושאים שזרים לו.
עתה הוא חוזר עם סרט חדש, עדיין פוליטי ועדיין סאטירי, אבל ממש לא אקטואלי. "סטלין מת!" (The Death of Stalin) שיצא בסוף השבוע האחרון לאקרנים, מתאר את ימי הכאוס לאחר מות הרודן ומתמקד בחנפנים שעבדו תחתיו שעם מותו הפכו את עורם ועשו הכול כדי לתפוס את השלטון - גם אם זה אומר לצאת בגנות המנהיג הקומוניסטי "הדגול" שלהם.
הבחירה ברוסיה מפתיעה וכך גם החזרה לעבר, אבל יאנוצ'י מסביר שהסרט דווקא מצליח להגיד הרבה דברים על ימינו. "בשלוש השנים האחרונות רציתי לעשות משהו על דיקטטורות עכשוויות, כמו שיש בהונגריה, טורקיה, רוסיה ומצרים. רציתי לעסוק במנהיג חזק שנבחר אבל משהו לא לגמרי תקין בדרך שבה הוא נבחר", אומר יאנוצ'י בריאיון ל-ynet ומסביר את ההקשר, "שלחו לי את הרומן הגרפי שעליו מבוסס הספר וכשקראתי אותו ראיתי שזה מכסה את כל הנושאים שאני רוצה לבחון. זה מטורף ובו זמנית גם מצחיק וזה מבוסס על אירועים אמיתיים".
אתה עוסק הרבה ברדיפה אחר כוח, לדעתך זה משהו שזהה בכל מקום?
"זה מעניין כי הראינו את הסרט ברחבי העולם ואנשים באו אליי ואמרו לי שזה בדיוק מה שקורה במדינה שלהם. צילמנו את הסרט לפני שטראמפ נבחר, אני לא אומר שהוא דיקטטור אבל יש קווי דימיון - במיוחד אם מסתכלים על הגישה שלו כלפי האופוזיציה. אז אפילו שכל אחד רודף אחרי כוח בדרך שלו בסוף נראה שלכולם יש קווים מנחים, והקו המשותף לכולם הוא שברגע שאתה בעמדת כוח אתה תנסה לעשות הכול כדי להשיג עוד כוח ותשתמש בכל האמצעים כדי למנוע מאחרים להזיז אותך מהעמדה הזאת".
זה נכון גם לישראל. אין פה חוק שמגביל את כהונות ראש הממשלה, כך שאף אחד לא מחליף את נתניהו.
"ככה זה גם בבריטניה. אם לראש הממשלה יש רוב הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אין לו הגבלות. אבל הבנתי שנתניהו בצרות עכשיו, יש משפט וחקירות נגדו לא?"
כן, יש פה הרבה חומר לתוכנית סאטירה.
"טוב, אני בטוח שיש לכם הרבה כאלה".
האמת היא שלא ממש, אבל זו כבר שאלה אחרת ויאנוצ'י אינו הכתובת שלה.
למה אתה חושב שהמרדף לשלטון כל כך מצחיק?
"כי אנשים מתחילים להתנהג באופן אבסורדי! הם הופכים למשהו אחר. אני חושב שזה תמיד מרתק לראות אנשים בעמדת כוח משקרים ועושים דברים לא כי הם מתכוונים אליהם, אלא כי הם מרגישים צורך לעשות אותם".
השקר הזה, המצחיק מאוד, עומד בבסיס היצירות של יאנוצ'י. זה קורה ב"ויפ" עם דמותה של סלינה מאיירס שלא מפסיקה לשקר ולהתאים את עצמה למציאות המשתנה סביבה. וב"סטלין מת!" - כשהבכירים בשלטון מפסיקים את המדיניות האכזרית של סטלין, לא משום שהם מאמינים שזה הדבר הנכון לעשות אלא כי הם רוצים לזכות בכיסאו.
סאטירה טובה אומרת משהו על ימינו, מה רצית לומר?
"בדרך שלי רציתי להזהיר - אל תחשבו שאם שיש לכם דמוקרטיה היא תמיד תהיה שם. חייבים להשתתף ולהגן עליה ואם מישהו אומר שיש עוד צורות שלטון, אז הסרט הזה מראה מה קורה עם האלטרנטיבה".
כנראה שהמסר הזה מפחיד במידה מסוימת את הקרמלין, כי מוקדם יותר השנה השלטונות ברוסיה אסרו על הקרנת הסרט בטענה שהוא פוגעני כלפי המורשת הסובייטית ולועג לה. אולם יאנוצ'י לא מסכים עם הטענה. "הרוסים שראו אותו לא נפגעו, הם אמרו שהוא מכבד ושהוא לא צוחק על הדברים הנוראיים שקרו להם. גם לא צחקנו על הרוסים, המקום היחידי שהקומדיה צוחקת עליו הוא הקרמלין".
"האמת שהייתי עצוב כשגיליתי על החרם", הוא מרחיב, "קיבלנו אישור להקרין אותו ברוסיה וברגע האחרון הם שינו את דעתם, אני לא לגמרי בטוח מה קרה שם אבל מישהו במערכת כנראה פחד ממה שהבוס שלו יגיד. בגדול זה מוזר ולגמרי סובייטי - כאילו זו מחווה מהסרט. בעיני זה גם מופרך שבימינו, עם כל הטכנולוגיה סביבנו, אפשר להחרים סרט. הם הרי ימצאו דרך לצפות בו. ההישג היחידי של החרם זה שהוא העלה את הפרופיל של הסרט וסקר אחרון הראה ש-60 אחוזים רוצים לצפות בו אחרי ששמעו שהוא הוחרם".
זו לא השערורייה היחידה סביב היצירה. לצד שחקנים מוערכים כמו סטיב בושמי, מייקל פליין, אדריאן מקלולין וג'ייסון אייזקס מככב בסרט גם ג'פרי טמבור בתור סגנו של סטלין. שמו של טמבור כידוע עלה לכותרות בנובמבר האחרון כשתלונות על התנהגות לא הולמת שלו, צצו ברחבי הרשת כחלק מתנועת MeToo וגרמו לו בסופו של דבר לעזוב את התוכנית "טרנספרנט". אבל שלא כמו במקרה של קווין ספייסי שהוחלף ברגע האחרון ב"כל הכסף שבעולם", ליאנוצ'י לא הייתה כל כוונה לפעול כך. "כדי להיות הוגן, צילמתי את הסרט לפני שנתיים והוא יצא לפני שנה בבריטניה. לא הרגשתי צורך לעשות משהו כי אני חושב שאנשים יכולים לצפות בו ולהחליט בעצמם אם זה מתאים להם או לא. זה סרט אנסמבל, זה לא שיש לו שם תפקיד אחד גדול. והוא עושה עבודה מצוינת, הוא פנטסטי".
ואם נחזור רגע ל"ויפ", כל הזמן חוזרים ואומרים שהיא חזתה את המציאות. אתה מסכים עם זה?
"האמת שאי אפשר להשוות בין התוכנית לטראמפ, כי הדברים שהוא עושה הרבה יותר מופרעים ממה שראינו בסדרה. הפסקתי לעבוד על 'ויפ' לפני שתי עונות ואני חש הקלה מכך כי אני לא חושב שהייתי יכול להמציא משהו בדיוני שהיה מתעלה עליו. מה שמוזר הוא שבתחילת כל עונה אמרנו לעצמנו, 'בואו נהייה יותר מופרעים' ואז אנשים באים ואומרים לנו, 'איך ידעתם?'. ככה הבנו שמה שכתבנו אתמול פשוט התממש במציאות".
ולסיום, אתה פסימי או אופטימי?
"באופן טבעי אני אופטימי. אבל אם מנתחים את זה באחוזים, אז אני 51 אחוזים אופטימי, כלומר אני הכי מעט אופטימי שאני יכול להיות".
