אחיקם עמיחי ז"ל: מפת המערה מנוקבת מכדורים

כבר בגילו הצעיר - בן 20 בסך הכול - היה אחיקם עמיחי ז"ל מחשובי ממפי המערות בישראל, ועד היום מתבססים חוקרים על מיפויים שערך במערות שגילה בעצמו.

בנם המתולתל של הרב יהודה הלוי ואסתר נולד בשבת, ז' בתמוז תשמ"ז (4 ביולי 1987). תחילה התגוררה המשפחה במושב כרמל בדרום הר חברון, וכשמלאו לאחיקם שנתיים העתיקה המשפחה את מגוריה לקריית ארבע. כילד, התבלט בתפיסה תלת ממדית שהתבטאה במשחקי לגו מורכבים, ובהמשך ביכולת ניווט מצוינת ובמיפוי מדויק של מערות. כשבגר אהב לקרא הכול: ספרי היסטוריה, מדע, צבא, פרוזה והגות של זרמים שונים בעם. כמו כן קבע לעצמו "לימוד קודש" יומי.

אחיקם עמיחי ז"ל

כשם שהתעניין בכול בתחום העיוני, כך רצה להכיר כל פינה בארץ ישראל. הוא ניצל כל חופשה וכל זמן פנוי לטיולים בארץ ונראה היה שאין הר או ואדי ברחבי הארץ שכף רגלו לא דרכה בהם. הידע הרב שצבר מטיוליו הפך אותו ל"מומחה מסלולים" בקרב חבריו ומשפחתו, ואבן שואבת של מידע לטיולים בארץ.

חלק מהטיולים שערך, תיעד אחיקם ביומן: "קבעתי עם תני שנצא לטיול בג'יפ של אבא שלו, ולא רציתי לעכב אותו... יצאנו לכיוון קידר ומשם נסענו להר מונטר. כבר בעלייה ראינו את הביצועים של הג'יפ... חצינו את נחל קידרון בקלות, לא כמו הסרטים שהיו לי ולרובין (משימה בלתי אפשרית)... משם נסענו... אחרי זה נסענו... אחרי זה נסענו... וראינו את האלה האטלנטית... טיול מהנה שמספיקים להגיע להרבה מקומות אבל היה חסר את המאמץ, והדרך למטרה שיש בהליכה ברגל!"

הדף שפתח את יומנו של אחיקם עמיחי ז"ל

יומן הטיולים של בנם הסקרן, עמוס בחוויות, הפך למורשת שהותיר אחריו. בפתח יומנו כתב אחיקם: "העולם הוא כמו ספר, אדם שנשאר במקום ולא מסתובב בו כאילו לעולם אינו הופך דף". מתחת למשפט הפתיחה ציטט אחיקם את זאב וילנאי, מגדולי חוקרי ארץ ישראל: "בזיעת רגליך תכיר את הארץ". לציטוט הוסיף מילה אחת עם משמעות גדולה: "בזיעת רגליך תכיר (ותאהב) את הארץ". אחיקם חי את המשפטים האלה. מבחינתו, הטיול היה שווה ערך לחיים - ומי שלא טייל בארץ, כאילו לא חי.

טרם גיוסו התנדב במרכז לחקר מערות (מלח"ם) ושם נחשף למאות רבות של מערות ברחבי הארץ. במסגרת זו, עבד בשיתוף פעולה עם חוקרים ומיפה מערות על מנת לאפשר מחקרים שונים בתחום. "הוא הגיע במערות לכל חור מבלי לפחד משום דבר, בחור שמשקיע בלי סוף", סיפר פרופ' עמוס פרומקין, ראש המלח"ם. "במהלך עבודתו, הוא גילה עם חבר מערת נטיפים מהממת ביופייה וכן מערת נטיפי בזלת", מספרת אימו אסתר. "בנוסף הוא היה שותף לגילוי בעלי חיים נדירים במערת איילון".

חלומו היה לשרת ביחידה קרבית בצה"ל ולתרום מהידע ומהכישורים שלו. בשל מחלה נבצר ממנו לקבל פרופיל קרבי מתאים, וכשהתגייס שובץ ביחידה שלא התאימה לכישוריו. אחיקם לא ויתר, ולאחר מאבק עיקש שובץ ביחידת "שלדג" בחיל האוויר, שם עסק בתחום ייחודי וזכה לשבחים ממפקדיו.

תמונה שנמצאה על מצלמתו של אחיקם עמיחי ז"ל

בבוקר יום שישי, י"ט בטבת תשס"ח (28 בדצמבר 2007), בעת ששהה בחופשה, יצא אחיקם לטיול רגלי עם שניים מחבריו, חייל השייטת דוד רובין ונעמה אוחיון. היעד: מערת אום צפא - מערה הממוקמת על צלע ההר בוואדי זרקא-נציב, שליד חברון. מערה זו שימשה כמערת מפלט של לוחמי בר כוכבא בתקופת המרד הגדול והיא השלישית בגודלה בארץ. מאחר שלא הצליח למפות אותה לפני הגיוס, רצה לפחות לראותה.

בדרכם למערה חלף על פניהם רכב שטח פלסטיני ופתח לעברם באש קטלנית. דוד ואחיקם הצליחו להשיב אש מנשקם האישי, להרוג את אחד המחבלים ולפצוע מחבל נוסף. בהשיבם אש אפשרו לנעמה לברוח ולהסתתר ובהמשך הקרב נהרגו.

"אחיקם נהרג בדרכו למערת מפלט של לוחמי בר כוכבא - הלוחמים שלא היו מוכנים לוותר על הארץ גם בהתמודדות מול רומא הגדולה והחזקה, וגם אצל אחיקם הייתה התכונה הזו של דבקות בארץ - לא מוכן לוותר על האפשרות להגיע לכל מקום ומקום", מסכמת אימו. בין חפציו של אחיקם נמצאו מצלמה אישית עם תמונות נוף של הנחל, ובתרמילו נמצא שרטוט של מפת המערה, מנוקבת מכדורי המחבלים.