נועם גרשוני: "בחיים לא חשבתי שאגיע לרגע הזה"
טייס הקרב שנפצע במלחמת לבנון השנייה וזכה במדליית זהב בטניס בכיסאות גלגלים בלונדון 2012, יהיה אחד ממדליקי המשואות ביום העצמאות ה-70
"הפתיעו אותי מאוד כשאמרו לי שאני בכלל מועמד לדבר כזה", כך סיפר אתמול נועם גרשוני, שנבחר להיות אחד מבין 14 מדליקי המשואות ביום העצמאות ה־70 למדינת ישראל.
גרשוני בן ה-35 ריגש מדינה שלמה כאשר יום לפני טקס נעילת המשחקים הפראלימפיים בלונדון 2012 הוא זכה במדליית זהב בטורניר הטניס בכיסאות גלגלים, לאחר שגבר במשחק הגמר 3:6, 1:6 על המדורג 1 בעולם, האמריקני דייויד ווגנר. הישראלי לא יכול היה לעצור את הדמעות כשהמדליה הונחה על צווארו, ודגל המגן-דוד הונף לראש התורן לצלילי "התקווה".
בקריירת הטניס הוא החל רק שנה וחצי לפני כן. בעברו היה טייס מסוק קרב אפאצ'י ובמהלך מלחמת לבנון השנייה נפצע קשה בהתנגשות בין מסוקים. לאחר שיקום רפואי ממושך הצטרף לבית הלוחם בתל־אביב והחל להתאמן בטניס בכיסאות גלגלים. "שווה להיפצע למען המדינה הזו", הוא אמר באחד הראיונות שלאחר הזכייה. כיום מרצה גרשוני בארץ ובחו"ל, מתנדב בהוסטל "מקום אחר" בת"א ומלמד מתמטיקה.
כחובט, תוך זמן קצר רשם גרשוני שורת הצלחות יוצאות דופן, שהביאו אותו למקום השלישי בעולם. לפני שש שנים היה שותף יחד עם שרגא ויינברג ובועז קרמר לזכייה באליפות העולם (המקבילה לגביע דייויס), ולמרות שכבר פרש מתחרויות היחידים, נרתם בשנתיים האחרונות לעזור לנבחרת באליפות העולם. "יש לו תרומה עצומה", מספרת מאמנת הנבחרת עופרי לנקרי. "תמיד כשקוראים לו לדגל הוא הראשון שיבוא לעזור ולתת מהתובנות שלו".
בהודעת משרד התרבות נאמר: "גרשוני מבטא את מורשתם של נכי ופצועי צה"ל, אשר נושאים על גופם בגאווה ובגבורה את מחיר תקומתה של המדינה, ומעוררים השראה במאבקם לשיקום ולחזרה לחיים". את הבשורה על הדלקת המשואה הוא קיבל במהלך מסע לאיסוף תרומות שערך בקהילה היהודית בקנדה.
"כשצילצלו אליי מהוועדה שבוחרת, השעה בקנדה הייתה שש בבוקר", סיפר אתמול גרשוני עם נחיתתו בארץ. "הם כמובן לא ידעו איפה אני. במקרה התעוררתי, הסתכלתי בטלפון הנייד ופתאום ראיתי שחיפשו אותי המון פעמים מאותו מספר. בסוף שלחו לי הודעה שאחזור אליהם דחוף, אז צילצלתי וקיבלתי את הבשורה. אחרי זה כבר לא הצלחתי לחזור לישון. בהתחלה אמרו לי שזה עוד לא סופי ושעדיין צריך לאשר את ההחלטה, אז לצערי לא הייתי
יכול לספר להורים ולחברים, כי לא רציתי שיתאכזבו אחר כך. רק יותר מאוחר הודיעו לי שזה סופי".
אתה כבר חושב מה תגיד בטקס?
"רק נחתתי בארץ, אני עוד צריך לעכל את הכבוד הגדול הזה וגם את ההתרגשות. אני מנסה לעשות סדר בראש לגבי הדברים שאני רוצה להגיד".
מה זה בשבילך להדליק משואה?
"בחיים לא חשבתי שאגיע לרגע הזה. כבוד גדול להדליק את המשואה ביום העצמאות, משהו שראיתי כל שנה בטלוויזיה ועכשיו אני שם. אני עדיין לא מעכל את זה וממש עוד בהיי. אני מקבל עכשיו כל כך הרבה אהבה וכבוד. זה משהו מאוד גדול מבחינתי, כבוד עבורי וגם בשביל המשפחה שלי. מאז הפרסום אני מקבל כל כך הרבה הודעות ופרגון גם מאנשים שאני לא מכיר, שאומרים שזה ריגש אותם ונגע בהם, וזה מאוד מחמיא ומשמח".
בין אלפי המברכים היה גם שרגא ויינברג, שנכח לצידו ברגע הגדול בלונדון 2012, וזכה יחד איתו במדליית הארד האולימפית במשחק הזוגות. "כתבתי לו שאני הכי מאושר בשבילו, ושהכבוד הזה הכי מגיע לו בעולם", סיפר ויינברג. "הקשר המיוחד בינינו נמשך עד היום, וכך גם ההבנה בינינו על המגרש. נמשיך לשתף פעולה גם באליפות העולם הקרובה שתיערך בהולנד, וכמובן גם בשנה הבאה כשישראל תארח את אליפות העולם".
על אישיותו המיוחדת הוסיף ויינברג: "נועם הוא אישיות כובשת. בכל מה שהוא עושה יש קסם ייחודי, ואי אפשר שלא להתאהב בו. הוא יודע לתת תמיד את המילה הנכונה, לקחת אחריות ברגעים המכריעים ולתת את העידוד בדיוק בזמן הנכון. מי שמשחק פחות טוב, תמיד יודע שכאשר נועם מאחוריו דברים טובים קורים. כשאראה אותו בטקס, אני בטוח שאתרגש לא פחות ממנו".
בועז קרמר, ששיחק לצידו בנבחרת ומנהל כיום את מרכז "ספיבק" לספורט נכים, אמר: "נועם הוא חבר, ספורטאי ענק ודמות מופת לילדים, לבני נוער ולמבוגרים עם מוגבלויות. בחירתו משקפת את חשיבותו של ספורט הנכים כלבנה בחומת החברה הישראלית".
שרת התרבות והספורט מירי רגב, סיפרה על ההחלטה: "שמחתי לאשר את המלצת הוועדה הציבורית לבחירת מדליקי המשואות לפיה נועם גרשוני יהיה בין מדליקי המשואות בטקס שיפתח את אירועי שנת ה-70 לעצמאותה של מדינת ישראל. נועם גרשוני, טייס מסוק קרב שנפצע קשה במהלך מלחמת לבנון השנייה, הוא סמל של ניצחון הרוח הגוף. הוא דוגמא ומופת ליכולות הטמונים בכל אחד מאיתנו, אילו רק נרצה בכך. למרות הפציעות והצלקות שמלוות אותו מהמלחמה, ההתמודדות שלו והניצחונות שלו בחיים בכלל ובמגרש הטניס בלבד - הם הניצחון של הרוח הישראלית".
לפנייה לכתב/ת 
