הצעד ההגיוני: להרחיב את ליגת העל

כבר ארבע שנים שההפרש בין מי שמסיימת במקום הראשון בליגה הלאומית לבין המקום השלישי שלא עולה ליגה הוא דו ספרתי בתום העונה. הפועל ת"א, כצפוי, העפילה לליגת העל בצורה חלקה פלוס. גם בעונה שעברה מכבי נתניה, אף על פי שירדו לה 9 נקודות בתחילת העונה, דילגה על הליגה השנייה בדרך לליגת העל. לפני שלוש עונות זו הייתה מ.ס אשדוד, ואנחנו רואים שוב ושוב, גם בגביע המדינה, את ההבדלים הענקיים בין שתי הליגות המובילות.

התלבטתי ביני לבין עצמי בפיתרון הבעיה הזו. כמובן שאי אפשר לשפר את הקבוצות עצמן, אז אפשר לשנות את המתכונת, את המבנה של הליגות. חשבתי על להקטין את ליגת העל ובכך למנוע מקבוצות קטנות כמו עכו ואשקלון, שלא מאיימות על אף קבוצה בליגת העל, להשתתף בליגה הבכירה. על פניו זה נראה כמו פיתרון טוב שימנע מבאר שבע, בית"ר ומכבי משחקים מיותרים וייתן להם מספיק ריכוז להתמודדויות רציניות.

שחקני הפועל תל אביב חוגגים(צילום: ראובן שוורץ)

במחשבה שנייה, זאת טעות. אני לא אומר שזה יזיק לליגה יותר משיעזור, אבל יש פיתרון עדיף: להרחיב את הליגה. כן, זה נשמע נורא, אבל תחשבו על זה – אחרי הכל קבוצות נמדדות גם במשחקים גדולים, אבל גם בלא למעוד מול הקטנות. ריאל מדריד, במשבר בתחילת העונה, לא פגשה קבוצות יותר מדי גדולות, ובכל זאת לא הצליחה. זה דירדר אותה למצב בו היא נאבקת על מקום בליגת האלופות בעונה הבאה. בנוסף, הרמה בליגה הלאומית תהיה פחות גבוהה. היא תהיה יותר תחרותית, מה שיוביל לשיפור אוטומטי אצל הקבוצות שיעלו.

ולגבי ליגת העל עצמה? הפלייאוף העליון יגדל מ-6 ל-8 קבוצות, עם סיבוב אחד בלבד. הקבוצות שבמקומות ה-7 וה-8 שיצאו מסכנת ירידה יתחרו על אירופה: כשיש 21 נקודות בקופה גם הפרש דו ספרתי יכול להתקזז. בתחתית הטבלה, במאבק נגד הירידה, יתמודדו יותר קבוצות – השתיים שיצטרפו מהלאומית בנוסף לשלוש-ארבע הקבוצות שמגמגמות בליגת העל. מאבק של חמש-שש קבוצות יגביר את הרמה והרייטינג ויעשה רק טוב. בנוגע לקבוצות שכל משחק שלהן הופך לגארבג' טיים אחרי שלא הצליחו לעלות לפלייאוף העליון והבטיחו הישארות, שתיים או שלוש המובילות בפלייאוף התחתון: מספרן יישאר – לא יתרבה אך גם לא יצטמצם – כך שאין נזק.

אני יודע שזה נשמע רעיון רע, אבל תחשבו לעומק ותקראו שוב את הסיבות.