לוחם תש"ח ללוחמי תשע"ח: "לא באנו עם סיסמת טוב למות בעד ארצנו"
לוחמי גדס"ר גבעתי פגשו בתרגיל לילי ליד גבול עזה את מיכה נצר בן ה-88, שלחם ב-48' בחטיבה המיתולוגית. בין מורשת קרב אחת לאחרת, הפציר בהם: "תתעלמו מוועדות חקירה ומפוליטיקאים". לדבריו, "אז האמנו במפקדים ובמנהיגים. היום? תגיד לי אתה"
"אף אחד מאיתנו לא בא עם סיסמת טוב למות בעד ארצנו. מלחמה זה דבר נורא". כך סיפר מיכה נצר מחולון ללוחמים שפגש בשטח השבוע. כשלחם בשורות חטיבת גבעתי לשחרור הנגב במלחמת העצמאות הוא היה רק בן 17, וכעת חזר לשם כאורח של החטיבה. גם עכשיו היו הלוחמים לצדו, הפעם חמושים במוטיבציה וחדורי משימה לכבוש את שטחי האויב, מצויידים במיטב החידושים הטכנולוגיים של צה"ל.
אמנם 70 שנה הפרידו ביניהם, אך מבחינתו של מיכה, אז כמו היום, הנשק הסודי הוא האמונה בצדקת הדרך. בשקית ניילון קטנה אסף תזכורות ליותר מחמישה עשורים של הקרבה. היסטוריה אישית נדחסה לתוך כיס המכנסיים, והוא שלף ממנו את סיכת מלחמת הקוממיות ואחריה את אלה של מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, יום הכיפורים ואפילו זאת של מלחמת שלום הגליל - בכולן נטל חלק.
באמצעותן אפשר היה להבין איזו פרספקטיבה יש לו על מדינת ישראל. בתוך חולצתו, מחוברת בחוט, מסתתרת הדיסקית שלו מאז, עשויה מחומר סיבית שהשאירו הבריטים, עם מספר אישי וסוג הדם שלו. הוא מדור המוהיקנים, לוחמי תש"ח שהספיקו לטעום משירות מחתרות בהגנה ונשארו בחיים כדי לספר זאת. הוא אבטח את ביתו הנשיא הראשון חיים ויצמן ברחובות ונמנה עם מקימי גבעתי, שירת גם בחיל האוויר, איתר נעדרים בתפקידו במילואים ותרם לפיתוחי התעשייה האווירית.
בהמשך הלילה הזכיר ללוחמים בשטח: "מדינות ערב סביבנו עם מאות המיליונים שלהם יכולות להרשות לעצמן כמה כישלונות. לגבינו כישלון אחד זה שואה חדשה". מבין רסיסי האנקדוטות שהחלו לחזור על עצמן, המור"קים שהתערבבו זה בזה, קריאותיו של לוחם תש"ח ללוחמי תשע"ח היו חד משמעיות, מגוונות אך לא בהכרח סותרות.
"לומר את האמת, היה עדיף אם לא הייתי מקבל את האותות האלה", הודה בפני כ-100 לוחמי גדוד הסיור של גבעתי, רגע לפני היציאה מבסיס משמר הנגב לעבר התרגיל הלילי שדימה תמרון ברצועת עזה.
הלוחמים מולו הקשיבו למרות העייפות המצטברת מלילות לבנים באימון ותגבורי הכוחות לאוגדת עזה בסופי השבוע. הם לבשו חולצות טקטיות מבד מיוחד ו"נושם" כחלופה מתקדמת למדי הב' הרגילים, נעליהן הקלות והמרופדות תפורות לנוחותם המרבית, וב"חית" הציוד שמקיפה אותם ברחבה הגדודית שבבסיס, המתין להם הציוד הכי מודרני, שלמיכה יכול להיראות כמו סרט מדע בדיוני: טילי נ"ט "גיל" שמשוגרים בשיטת שגר ושכח, ברכיות מודולריות לשמירת הברכיים והקרסוליים, מקלע נגב שמשאיר אבק לתת מקלע סטן, תיקי גב עם רצועות נשיאה מתכווננות, מערכות שליטה ובקרה (שו"ב) שמנקזות עבור הקצינים בשטח את כל רכיבי שדה הקרב למסך טאבלט קטן ונקראות "שקדון", ורובי מיקרו תבור, רובה הסער המתקדם ביותר שישראל ייצרה.
"אתם מקבלים תיק עם ציוד מלא איך שאתם מגיעים לבקו"ם. אני הגעתי לגיוס עם מדי החאקי מהבית ובנעליים גבוהות שהיו לכולם", הוא ניסה לאמוד בפניהם חלק קטן מההבדלים של אז והיום. "קיבלנו סרדינים, ביצים, גבינה צהובה וזיתים לארוחות הבוקר, הצהריים והערב, וכדי לקבוע פרופיל פשוט שאלו אותי מה מצבי הבריאותי. לפי זה קבעו לי א', ב' או ג'".
כשקווי הדמיון נארגים בקווי השוני, נראה שתופעות שנויות במחלוקת היו גם במלחמת העצמאות. נצר סיפר על השתמטות שנרשמה גם בימיה הראשונים של המדינה, כולל מכר שלו, שירד לחו"ל דווקא במלחמה וחזר רק לאחר שכנועי חבריו. מצד שני, לדבריו, "היה לנו בגבעתי לוחם מתנדב בן 50 ששירת בגדוד יחד עם בנו. הוא אמר לנו, 'שירתתי במלחמת העולם הראשונה בצבא הפולני ובמלחמת העולם השנייה בצבא הבריטי, אז כשיש לנו צבא משלנו, לא אשרת בו?' בהמשך הוא נהרג באחד הקרבות".
מה השתנה מאז?
"אז האמנו במפקדים ובמנהיגים. היום? תגיד לי אתה. הכי הרבה אני מאמין באלה, המפקדים והלוחמים שמתנדבים. אלה שדוגלים במושג שלום שוכחים את המשך השיר - הבטחתם שלום בבית".
נצר והלוחמים התקבצו בנקודה שממנה יצאו לשמונה ק"מ של צעידה לילית אל היעדים שיכבשו הלוחמים עם אור ראשון. קילומטרים בודדים מגבול עזה, בין תחנת הכוח רוטנברג לחממות הקיבוצים כרמיה וזיקים, בשכונה אשקלונית שהולכת ונבנית - וכרגע מדמה עבור החיילים בניין מגורים עזתי.
הפגנות הגדר וההסלמה שבפתח החישו גם את הלוחמים האלה בסופי השבוע האחרונים לתגבר את אוגדת עזה. בפעם הבאה שיחזרו אליה, ייתכן שיידרשו להשתתף במלחמה נוספת בחמאס, כמעט ארבע שנים אחרי צוק איתן.
"אחד הלקחים מאז זה לא להיתקע. אנו מכינים את הכוחות למשהו אחר. לקצה העליון של מה שנידרש לתת", הבהיר מג"ד גדס"ר גבעתי, סא"ל עברי אלבז, שחיבר אותנו למציאות של תשע"ח, "אנו נערכים לתמרון הרבה יותר עמוק, משולב באלמנטים של חיל הים וחיל האוויר והתעסקות עם התווך התת קרקעי מתוך תפיסה שהאויב חושב שזו נקודה תורפה שלנו, אבל ננצל אותה לטובתנו. הרעיון הוא להסביר לחיילים שהחצים הרבה יותר ארוכים ממה שהיה בצוק איתן.
"מה שהממשלה תחליט, זה מה שנעשה. נבנה יכולת למשהו עוצמתי ומהיר. הלוחמים מבינים שזה פוטנציאל למשהו קרוב ומבינים שמשהו פה מעורער ולא יציב. הם רואים שיש שם משהו על סף נקודת השבירה. יש בצד השני נקודת שבירה שמתקרבת. אם נגמרו כל הכלים, כנראה שנצטרך לממש את הכלים הצבאיים". כך לדברי אלבז.
בשיחה עמו, כשצבעים ירוקים ושחורים מנמרים את פניו, המג"ד מגבעתי יודע שיש דברים שלא ישתנו כנראה גם בעוד 70 שנים: "מיכה אמר לנו שאתה תמיד יודע איך אתה נכנס ואתה אף פעם לא יודע איך אתה יוצא (ממלחמה, י"ז). זה מאפיין גם את המערכות היום".
לפנייה לכתב/ת 
