הבובות של קלייר
"אפשר לתרום בדרכים שונות, לא רק בכסף" אומרת במילים רכות הרב קלייר גינזבורג - גולדשטיין מברגנפילד. תמיד מדברים על הצורך של ארגונים בישראל בכסף, אבל יש צרכים נוספים, ובכל פעם מחדש כשאני מגיעה לישראל, אני לומדת בכמה דברים נוספים עוד אפשר לעזור".
גינזבורג - גולדשטיין היא רב, בת כוהנת, שמשתייכת לזרם של שיוויון. קצת לרפורמים קצת לקונסרבטיבים, כנראה שזה תלוי היכן היא נמצאת ומי הקהל. דבר אחד בטוח, את מצוות החסד שלה ואת הדרך שלה לתרום לישראל היא מצאה בצורה מיוחדת.
"אחרי האסון ב-11 בספטמבר התחלנו להכין סיכות עם הרעיון של
BFF- 'חברים טובים לעולם' עם דגל ישראל ודגל ארה"ב ושלחנו אלפים כמוהן לישראל תלויות על סיכת בטחון. את הסיכות הכנו בבתי הספר והשליח הקהילתי שהיה כאן באזור היה לוקח אותן ומעביר לישראל. לפני 16 שנים הבן שלי היה חולה ומאושפז בבית החולים. הוא היה אז בן 10. יום אחד הוא אמר לי שבישראל בטח לא מבינים את הסיכות האלה כי זה משהו מאוד אמריקאי, ואולי כדאי לשלוח לארץ בובות" מספרת קלייר שהיתה מופתעת מהרעיון של הבן שלה, כי לא הבינה למה בן חושב דווקא על בובות-דובים "ואז הגיעה חברה שלי לבקר אותו בבית החולים, והביאה איתה במתנה דובי קטן. הוא חיבק אותו ומאוד שמח. שם הבנתי שהוא צודק". הבן של קלייר החלים והשתחרר מבית החולים והיא ביקשה ממנו לערוך על הרעיון שלו מיצג בבית הכנסת לקהילה שלהם. הוא מצידו חשב שאף אחד לא יתייחס אליו כיוון שהוא ילד קטן, אבל החליט לקבל את הבקשה של אמו. מיד אחרי הם קיבלו שני דובים בתרומה. וזו היתה רק ההתחלה של מה שיהפוך למבצע שנמשך כבר הרבה שנים מאז.
במשך הזמן החלו להערם בגראז' הבית שלהם שקיות עם דובים "הורים צעירים קונים בובות כדי לקשט את חדר הילדים, והילדים בקושי נוגעים בהן. הבובות נשארות חדשות ואין מה לעשות איתן" היא מספרת "האנשים שמחים לדעת שיהיה ילד אחר שישמח לקבל אותם" וכך בשלב ראשון התאספו כ-3,500 יחידות אצלה. לא ידעתי כיצד לשלח אותן. חיברו אותי לבעלים של חברת הובלות לישראל, והוא הסכים לתת הנחה במחיר. היא היתה אז בת 9 ועשתה איתו משא ומתן עד שהסכים לשלח אותן בחינם. "התחלתי לקחת אותם לישראל גם בעצמי. יצרתי קשר עם רבנית בירושלים. לא לקח הרבה זמן ובאה דרישה ל-35,000 בובות. שאלתי את עצמי מהיכן אשיג כל כל הרבה. ידעתי שאולי אצליח להשיג, אבל יש הרבה עבודה ובירוקרטיה שקשורה במשלוח שלהם גם אחרי שאקבל אותם".
קלייר החלה לגייס אנשים שיתרמו, שיאספו מאנשים אחרים ונדרשה למצוא אנשים טובים שיהיו מוכנים לקחת אותם לישראל, וגם לדאוג שיגיעו ליעדם. ויש כאלה. "יש אנשים שמוכנים לשלם את ה-100$ למזוודה נוספת ולקחת ממני, ויש כאלה שמקבלים עוד מזוודה בחינם. אני מודה לכל מי שעוזר מהצד האמריקאי, וכמובן למי שנרתם בישראל. לא פעם אני שוכרת נהגים כדי שיובילו את המזוודות עם הדובים ליעד". מיותר לציין שקלייר לא מגייסת כסף. כל ההוצאות מכיסה.
"יום אחד אני מקבלת בקשה לשלוח דובים לבית חולים בכפר סבא. האמת היא שלא הכרתי בכלל שם כזה של עיר. לא ידעתי שיש שם בית חולים. יצרתי קשר, ודבי שקדי, שהיא אחות ראשית בבית החולים, סיפרה לי על הפעילות שלהם בבית החולים עם הדובים. שקדי בעצמה נרתמה למיזם, ומרכזת אצלה בבית את המשלוחים, בודקת כל אחת מהבובות, אם צריך גם מכבסת אותם, ואורזת לשקיות ומעבירה למחלקות לפי הצורך, היא עושה את כל התיאומים". במשך הזמן וככל שגברו המשלוחים, האנשים שעוזרים לה מהצד השני של האוקיינוס החלו להזמין אותה להפגש עם מקבלי המשלוחים, והיא הבינה את הצורך.
"הדובים משמשים ילדים ומבוגרים כאחד. אנשים מבוגרים שעוברים ניתוחי לב נדרשים לעשות את פעולה של חיבוק. נותנים להם בובות כדי שהתנועה תהיה להם טיבעית יותר. ילדים אוהבים בובות קטנות יותר על ידם במיטה. הבובות גם משמשות את המטפלים בנפש כדי לייצר לילדים סביבה שתדמה מצבים בחיים, בתוך המשפחה, והם מאנישים אותם. דרך התקשורת בסביבת הבובות הם לומדים על הקשיים שלהם, וגם מלמדים אותם להתנהלות טובה יותר בחיים. הבובה הופכת לכלי עבודה עבורם" היא מספרת. "עם הזמן קיבלתי דרישות לסוגי בובות שרוצים שאשלח, או כאלה שלא רוצים שאשלח להם. לדוגמא, לא רוצים דובים שחורים, הם לא רוצים בובות עם סוללות. אני מאוד משתדלת למיין את מה שאני מקבלת ולשלוח רק את מה שיכול לעבוד בשבילם" מספרת מי שכבר 16 שנים אוספת, אורזת, משלחת, מתעמתת, משלמת ונדרשת לא פעם להחשף לבירוקרטיה משני צידי האוקיינוס "כבר קרה שהזמנתי נהג מונית שיוביל את השקים הגדולים לבית החולים מאיר, הוא הגיע לשדה התעופה לאסוף, אבל חברת התעופה החליטה לא לשלח אותם כי רצו לבדוק אותם ביסודיות לסמים וחומרי נפץ והמשלוח נחת בישראל רק כמה ימים אחרי. אני לא קיבלתי הודעה ונאלצתי לשלם לנהג".
קלייר טסה לישראל מספר פעמים בשנה "זו הצדקה שלי, אני משלמת את הכל מכיסי" היא מספרת "אנשים חושבים שבישראל צריכים רק תרומות כספיות אבל זה לא נכון וגם לא כל אחד יכול לתרום כסף. יש תרומות קטנות שאפשר לעשות והם מביאות שמחה לאנשים. התראפיסטים מעידים שהחיבוק של הבובות משחרר הורמונים בגוף של הילדים. הילדים היום קשורים מצד אחד למכשירים האלקטרוניים ומן העבר השני להורים לפעמים אין פנאי בשבילם. החיבוק של הבובה נותן להם עוד אמצעי להעלאת הבטחון העצמי".
"פעם בשבת הגדולה שלחתי 7,000 דובים ובישראל ביקשו עליהם מכס. נדרשתי לקשרים אישיים כדי לשכנע את המכס שמדובר בדובים משומשים שנשלחים לתרומה בישראל. בסופו של דבר המכס השתכנע לקבל רק 1300$ כדי לשחרר אותם". הסיפורים על האופרציה שכרוכה במשלוחים רבים. לקלייר מגיע נראה פרס לא רק על הרעיון וההתמדה, אלא גם על היכולת לא לוותר ולהתמודד מול הרשויות מכל הכיוונים. כשהיא החלה לעסוק בעיניין, היא לא ידעה עד כמה הדרישה והצורך יהיו גדולים.
עד היום שלחה קלייר גינזבורג – גולדשטיין 182,000 דובים לישראל, והיד עוד נטוייה "לפעמים אני עייפה אבל אני יודעת כמה זה חשוב וכמה מודים לי ולכל האנשים שעוזרים סביבי. אני לא יכולה לעשות את זה לבד" היא מסיימת עם חיוך.
