אני חובבת איפור. האם אני פחות פמיניסטית?
חברתי טוענת שנשים שאוהבות לפדר את האף ולעגל את הריסים אינן פמיניסטיות. האם מותר לי להמשיך להחזיק בתיק האיפור שלי או שעליי לאמץ גישה של אשת מערות? קצ'קעס, מדור שאלות-תשובות חדש
קצ'קעס שלום,
לאחרונה יצא לי להתווכח עם חברה קרובה לגבי חיבתי לאיפור. היא טוענת שנשים שאוהבות לפדר את האף ולעגל את הריסים אינן פמיניסטיות. כיוון שפסלתי כמה וכמה בחורים על הצהרות נוסח "אני שונא פמיניסטיות", "אני נגד כל הפמיניזם הזה", או האמירה הרווחת "הן סתם פמינאציות", אני חייבת לשאול – האם מותר לי להמשיך להחזיק בתיק האיפור שלי, או שעליי לאמץ גישה של אשת מערות ולהתקשר לכל הגברברים שהשלכתי?
התשובה של קצ'קעס:
פנינה רוזנבלום יקרה, ראשית אומר שלכבוד הוא לי שאשת עסקים שכמוך מוצאת זמן לשלוח לנו שאלות. באמת שהחסרתי פעימה כשגיליתי את טביעת האצבע (או שמא הקונסילר?) שלך. תודה! שני מרכיבי השאלה שלך טומנים בחובם היסטוריות סבוכות, תיאוריות שנלמדות בחוגי אוניברסיטה מעוטי משתתפים וכמה פולמוסי פייסבוק עתירי תגובות.
ברשותך, אתייחס לכל אחד מהם בנפרד: פמיניזם זה נושא לוהט. הוא עולה שוב ושוב לכותרות מאז סוף המאה ה-19. השנה היה זה צונאמי ה-Metoo# (ותנועת Time's up שרתמה רעיון וסלבס – למעשים). לפני זה היו אלה עניינים פעוטים כמו הזכות לבחור ולהיבחר, האפשרות ללמוד במוסדות אקדמיים ולהיבחר לתפקידי מפתח, חקיקה כנגד הטרדות מיניות במקום העבודה ועוד כהנה וכהנה זוטות.
לאורך השנים פמיניסטיות הואשמו בריסוק מעמד האישה (כן, כן), בהרס התא המשפחתי, בשכנוע נשים ברעיונות לא בריאים על סקס, ולאחרונה גם ברצח הרומנטיקה, לא פחות. כיוון שפשעים כאלה הם לא דבר שיש להקל בו ראש, טרחתי עבורך והגעתי להגדרה המילונית לערך "פמיניזם". רשמי, רשמי: "פמיניזם היא תפיסת עולם התומכת ומקדמת שוויון זכויות לנשים. מטרת הפמיניזם היא להשיג ולמסד זכויות של נשים מבחינת פוליטית, חברתית, כלכלית ואישית ולשפר את מעמדן בחברה". בפשטות - פמיניסטיות דורשות שיתייחסו אליהן בצורה רחבה יותר מהביטוי הגרמני: Kinder, Küche, Kirche (ילדים, מטבח, כנסייה). כלומר, שיכירו ביכולותיהן הקוגניטיביות, ברצונותיהן ובמחשבותיהן האינדיבידואליות, ולא יראו בהן כלי שמש. סך הכול, הגיוני.
הלאה: איפור. תעשיית הקוסמטיקה העולמית מגלגלת קצת יותר מ-50 מיליארד דולרים בשנה, אבל אנשים ממש לא התחילו להתאפר עם פתיחת הסניף הראשון של אייב סאן לורן. השימוש באיפור וטיפוח החל לפני כמעט 6,000 שנים במצרים העתיקה. המצרים, הבבלים והשומרים הקדמונים השתמשו מכל הבא ליד (בעיקר בשמנים צמחיים ושמנים מן החי) כדי לטפח, להזין ולצבוע את עורם ושערם. הם כל כך אהבו איפור עד שהם אפילו השתמשו בו כדי לצבוע גופות ופסלי אלים (משהו על זה שזה גורם להם להראות חיים, לכי תביני).
לעומת זאת, בקרב קהלים מסוימים נהוג לתאר פמיניסטיות כגרסה מפותחת קצת יותר מאשת האדם הקדמון. זן זה מתאפיין בשריפת חזיות, פרידה חותכת מסכיני גילוח, אפס טיפוח וחוסר חוש הומור. את יודעת, כדי שייקחו אותן ברצינות. על פי הנרטיב הזה, פמיניסטית "אמיתית" לא אמורה להתאפר. אומרים תומכי הגישה: "בחרי לך, גברת נכבדה. פמיניסטית או מושכת. דעתנית או מצודדת, בעלת טעם באופנה או בעלת אמביציה תעסוקתית! אנחנו פשוט לא יכולים להתמודד עם הדואליות הזאת, עם המורכבות הזאת. דאמיט אישה!".
אבל האמת היא שהשאלה האם זה פמיניסטי להתאפר, לטפח, לקצץ, לצבוע, למרוח ולפדר נעוצה בשאלה הפשוטה - מה *את* רוצה לעשות? בא לך למרוח לק? לכי על זה! האודם החדש שלך גורם לך להרגיש טוב עם עצמך? תבורכי. מרגישה שכל תעשיית הקוסמטיקה הזאת היא לגמרי אוברייטד ואת הכי יפה כשנוח לך? נהדר! זרקי את הסטילטו ועברי לשורש. או כמו שאמרה אחת, אמה ווטסון (וחטפה על כך): "פמיניזם זה לתת לנשים בחירה. זה לא מקל באמצעותו אפשר להכות ולבקר נשים אחרות. זה חופש ושיוון. אין לי מושג איך קשורים לזה הציצים שלי". או האיפור, במקרה שלנו.
מקווה שהצלחתי להשיב במעט.
יש לך שאלת יחסים לקצ'קעס? כתבי לנו
לפנייה לכתב/ת 
