קבלת החלטות: כך יצאנו מתקופת הצנע

בשיתוף בנק הפועלים

בסרט "אלכס חולה אהבה", שעלילתו מתרחשת בתקופת הצנע, מגיעים באחת הסצנות אלכס ואמו קלרה לדירה שבה נמכרים מוצרים ב"שוק השחור". השניים קונים חצי חבילת חמאה בשתי לירות ומספרים כי ניתן להשיג רק מרגרינה.

ישראל התמודדה עם גלי עלייה(צילום: דוד רובינגר)

בשנים הראשונות של המדינה, בצל גל העולים הגדול, התקשתה המדינה הצעירה להתמודד עם קליטת העולים מצד אחד ודלות המשאבים הכלכליים מצד שני. עם הקמת הממשלה הראשונה במרץ 1949 החליט ראש הממלשה דוד בן גוריון להקים משרד לאספקה וקיצוב. במאי 1949 אישרה הכנסת את תוכנית הצנע של אותו משרד, במסגרתה הונהגה שיטת קיצוב לשורה של מצרכים חיוניים. כל בית אב קיבל פנקס נקודות, שהקנה לו זכאות לרכוש מוצרי יסוד בלבד כגון שמן, סוכר ומרגרינה.

ביולי 1950 הונהגה השיטה גם במוצרי ביגוד, הנעלה וכלי בית. מחיריהם של המוצרים היו נמוכים ואחידים ועל בתי העסק נאסר למכור מוצרים מעבר להקצבה. חלוקת פנקסי נקודות נעשתה על בסיס יומי, ומול משרדי החלוקה התארכו תורים ארוכים.

מטרתה של התוכנית הייתה לחסוך ביתרות מטבע החוץ של המדינה ועדיין, להבטיח מינימום של קיום עבור כל אזרח. על ישומה הופקד שר האספקה והקיצוב, דב יוסף. תוכנית הצנע השתלבה היטב במדיניות הכלכלית של ממשלת בן גוריון; מדיניות שהושפעה מן הגישה הסוציאליסטית ודגלה בכלכלה מתוכננת ובמעורבות ממשלתית עמוקה במשק ובחיי האזרחים.

לצד קיצוב על מוצרי היסוד פיקחה הממשלה על ניצול חומרי גלם לתעשייה, מטבע חוץ, גידולי חקלאות, וכמעט כל משאב כלכלי חיוני. תכנון התפריט היומי לאזרח הממוצע (תוספות נרשמו לילדים וקשישים) נועד לספק לו תצרוכת של 2,800 קלוריות ליום. כך למשל כלל התפריט היומי הראשון שניתן במאי 1949: 8 גרם איטריות, 17 גרם אורז, 7 גרם קוקוס, 5 גרם צנימים, 5 גרם גריסים ו-5 גרם קוואקר.

תורים בתל-אביב למזון(צילום: ארכיון המדינה )

על מנת להפעיל את התוכנית כמתוכנן, הוקמה מערכת אכיפה נרחבת, שפיקחה על בתי העסק ועל האזרחים כאחד. בשנה הראשונה להפעלת התוכנית צייתו רוב התושבים למשמעת הצנע, מתוך אמונה שהמדינה אכן נמצאת בתקופת חירום. אולם הגברת הפיקוח והכללת מוצרים נוספים בו הביאו לגל התנגדות ציבורי למשטר הצנע. במהרה התפתח "שוק שחור" משגשג, שבו נרכשו המוצרים המוקצבים ללא הגבלה ובמחירים מופקעים.

בספטמבר 1950 הקימה המדינה את "המטה למלחמה בשוק השחור"; מאות פקחים נשלחו לשווקים, ובתי דין מיוחדים הוקמו כדי לשפוט את הנאשמים. למרות המאמץ הממשלתי המשיך השוק השחור לפרוח בהיחבא. 

בתחילת פברואר 1952 תיאר שר האוצר אליעזר קפלן את המצב הקשה. בהרצאה שנשא בפני סמינר של איחוד הקיבוצים בבית ברל, הוא אמר: "הואיל והיישוב גדל במידה מהירה יותר מגידולו של הייצור החקלאי והתעשייתי, לכן מרובה יותר תלותנו באספקה מחו"ל מאשר בתקופה שלפני הקמת המדינה".

שר האוצר דאז הצביע על השואה הכלכלית הצפויה למדינה ממצב זה ושסימניה הראשונים היו אינפלציה דוהרת וקשיים בהשבת מטבע חוץ לצרכי הייבוא. באותו חודש נפגשו השרים הכלכליים כדי לדון במציאת פתרונות כדי להקל על התושבים ועל מנת לנסות לצאת מהמשבר הכלכלי במדינה.

מתוך הסרט אלכס חולה אהבה(צילום: מתוך יוטיוב)

תקופת הצנע לא נמשכה זמן רב. רוב הגבלות הצנע בוטלו ב-1953, בין השאר בעקבות התגברותה של המחאה הציבורית ובעקבות קבלת הסכם השילומים מגרמניה ב-1952, ששיפר את יתרות מטבע החוץ של המדינה הצעירה. ב-1958 צומצמה רשימת המוצרים הקצובים ל-11, וב-1959 הודיע שר המסחר והתעשיה פנחס ספיר על ביטול משטר הצנע והקיצוב - למעט סוכר, ריבה וקפה.

מדיניות הצנע, ודמותו של השר דב יוסף בכללה, הפכה למטרה לאינסוף בדיחות עממיות ולסאטירה, עד שנהייתה לחלק בלתי נפרד מן הפולקלור הישראלי באותן שנים.

בראייה לאחור, הנהגת תוכנית הצנע של ממשלת בן גוריון הייתה אחת הסיבות העיקריות לקליטתם המוצלחת של מאות אלפי העולים, שהגיעו לישראל בשנותיה הראשונות של המדינה. אל מול נתונים כלכליים קשים במיוחד וכמות משאבים דלה הצליח השלטון, באמצעות קיצוב קפדני, לספק לכל האזרחים מינימום של קיום במזון, ביגוד ודיור.

בשיתוף בנק הפועלים