ביקורת סרט: "הנוקמים" - עוד לא ראיתם כלום
כמעט כל הדמויות שהופיעו ב-18 סרטי מארוול בעשור האחרון, נפגשות ב"הנוקמים: מלחמת האינסוף", לאחת היצירות המורכבות והמרשימות בתולדות הקומיקס, שמגמדת את כל מה שהיה לפניה. בלי ספוילרים - הג'אגלינג של עשרות עלילות ואתרי התרחשות מצליח לא לקרוס לתוך עצמו. בהתחשב באתגר זה רחוק מלהיות מובן מאליו
10 שנים חלפו מאז יציאת "איירון מן", הסרט הראשון בהפקת אולפני מארוול. מאז נעשו עוד 17 סרטים, ונגרפו רווחי עתק החגים, נכון להיום, באזור ה-15 מיליארד דולר. 10 שנים ללא כישלון מסחרי, עם 9 סדרות סרטים החוברות כל כמה שנים לסדרה העשירית - "הנוקמים", המלכדת את גיבורי-העל המרכזיים. לטוב ולרע אולפני מארוול הם המהות של תעשיית הקולנוע ההוליוודית בעשור האחרון. הם כל מה שהאולפנים האחרים מייחלים להיות בעודם נותרים הרחק מאחור. הפער צפוי להתרחב משמעותית עם יציאת "הנוקמים: מלחמת האינסוף" (Avengers: Infinity War). סרט המבטיח ומקיים את ההנאות אותם מסוגלים לספק סרטי מארוול, אך עושה זאת בקנה מידה שמגמד את כל מה שהיה לפניו.
כל מי שעשה את המסע הארוך מבין את משמעותו של הסרט הנוכחי. במשך שנים נטווה סיפור-העל על ששת "אבני האינסוף" - ה"מק'גאפן" האולטימטיבי של אולפני מארוול. אובייקטים בעלי חשיבות קוסמית שהם המניע לעלילות רבים מהסרטים. בכל פעם שבה הוזכרו האבנים היה מדובר על אבן בודדת. כעת יש מאבק על השליטה בכולן.
האבנים קיימות משחר היקום. כל אחת מאפשרת שליטה על יסוד רב עוצמה, וכל אחת מובחנת מחברותיה בצבעה. אבן חלל (הכחולה) הופיעה לראשונה ב"קפטן אמריקה" (2011), אבן המציאות (האדומה) ב"תור: העולם האפל" (2013), אבן הכוח (הסגולה) ב"שומרי הגלקסיה" (2014), אבן המחשבה (הצהובה) ב"הנוקמים: עידן אולטרון" (2015) אבן הזמן (הירוקה) ב"ד"ר סטריינג'" (2016) – וישנה גם אבן שישית - אבן הנפש הכתומה – שטרם נחשפה.
תנוס (ג'וש ברולין) הוא נבל-העל שעד כה פעל בדרכים עקיפות בכדי להשיג את ששת אבני האינסוף. יצור אדיר בעוצמתו שעל ידו השמאלית "כפפת האינסוף" שבה יש מקום המותאם לשיבוץ האבנים. השלמת האיסוף תקנה לו כוח אלוהי שיאפשר, לשיטתו הרצחנית, ליצור איזון ביקום. גורלו של כדור הארץ כבר לא מספק מוטיבציה ב"מלחמת האינסוף".
יוצריו של הסרט צברו לא מעט ניסיון ביקום של מארוול. זהו התסריט החמישי של כריסטופר מרקוס וסטיבן מק'פילי במסגרת האולפן. בשני הסרטים הקודמים שהם כתבו – "קפטן אמריקה: חייל החורף" (2014) ו"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" (2016). הם שיתפו פעולה עם האחים-במאים אנטוני וג'ו רוסו שאחראים גם על הסרט הנוכחי. סצנת שדה התעופה ב"מלחמת האזרחים" הייתה תרגול ראשון של בימוי אקשן בזירה גדושה בגיבורי על. ב"מלחמת האינסוף" סצנות רבות מציגות קומבינציות של גיבורי-על המנסים להילחם כנגד תנוס או שליחיו.
זוהי הפקת ענק שתקציבה הוא, קרוב לוודאי, היקר בהיסטוריה. על פי הערכות העלות הכוללת של הפקה ושיווק "מלחמת האינסוף" ושל סרט ההמשך שכבר צולם ויצא בשנה הבאה, תגיע למיליארד דולר. כל הסרט צולם במצלמות איימקס ולפי כותרות הסיום ניתן להסיק כי כמה מהן גם הופעלו בו זמנית. בנוסף יש בו, כפי שיודע כל צופה, מקבץ דמויות גיבורי-על הכולל כמעט כל דמות שהייתה עד כה בסרט מארוול (יש שני נפקדים בולטים, אבל לא אסגיר את שמותיהם).
הכמות האדירה של דמויות - הכוללת כ-30 דמויות שלהם היו תפקידים מרכזיים בסרטי האולפן – מחייבת מבנה תסריטאי מורכב. העלילה מצליבה שוב ושוב בין אירועים המתרחשים בטריטוריות שונות ברחבי כדור הארץ וברחבי היקום. כך גם יש מעברים חדים בין סוגי הדמויות וכוחות העל – מהמיסטיקה של סטריינג', לאפרו-פוטוריזם של ווקאנדה, מהציניות של איירון מן, עד הזוגיות הרומנטית של ויז'ן ומכשפת השני. באופן דומה יש ניסיון להכיל את כל המנעד הרגשי שכבר הופגן בסרטי מארוול, ולבצע לא מעט מעברים חדים בין סיטואציות עם הומור מודע לעצמו עד עימותים עם השלכות טראגיות. הג'אגלינג של עשרות דמויות ואתרי התרחשות מצליח לא לקרוס לתוך עצמו. בהתחשב באתגר זה רחוק מלהיות מובן מאליו.
תנוס הוא לא רק נבל-העל המרכזי ביקום הקולנועי של מארוול, אלא גם דמות שזוכה להצגה מורכבת (יחסית לסוג סרטים זה) של הכוחות המניעים אותה. לא דמות חלולה עם מוטיבציה סתמית ומעורפלת אלא מי שזוכה להזדמנות להציג את השקפותיו המעוותות. אך מה שהופך אותו לאחד הנבלים המוצלחים שהיו עד היום בסרטי מארוול הם הרגעים בהם הוא מפגין רוך וכאב. וזאת מבלי לוותר על המזימות שעלולות לקטול טריליוני יצורים חיים.
"מלחמת האינסוף" יתגמל צופים מושבעים של אולפני מארוול אך בהחלט עלול להיות יותר מדי עבור אלו שהשמיטו חלק מהסרטים. ליוצרים אין רצון, זמן
ויכולת להציג מחדש את הדמויות ואת אירועי העבר. זהו סרט של שעתיים וחצי שכמעט אין בו סצנות "קטנות". למעשה כל סצנה שניה הייתה יכולה להופיע בסרט קודם כסצנת המפתח מבחינת מורכבות ההפקה, או מבחינת השיאים הרגשיים שאמורים להיות בה.
הגודש יוצר חווית צפייה שיכולה להיות מלהיבה, כפי שהיא יכולה גם להתיש. בנוסף, יש לזכור, זהו רק החלק הראשון של הסיפור. זהו ה"אימפריה מכה שנית" ולכן ברור שהמהלך המוצג נזקק לשם השלמתו לסרט נוסף. לא מעט מהצופים הנלהבים ייצאו מהסרט מתנדנדים מהשילוב בין סצנות האקשן המסעירות והמקומות האפלים שאליהם הסרט מגיע.
