הפתרון: תקרת שכר לישראלים
החוק הרוסי טוב לכדורסל הישראלי, אבל החיסרון שלו שהוא גורם לשחקנים המקומיים לשאננות ולביטחון עודף בגלל שמקומם מובטח. וגם: איך מכבי ת"א משתמשת בחוק כתירוץ במטרה לעזוב את הליגה המקומית
החוק הרוסי השנוי במחלוקת, תלוי באיזה צד אתם, עולה לדיון בתקופה האחרונה ועשוי להתבטל. כדי להבין מאין צמח החוק נלך 12 שנה אחורה ל־2006: מכבי זוכה באליפות ה-13 ברציפות ובגביע ה-9 ברציפות. הדומיננטיות שלה בליגה היא מוחלטת ובלתי מעורערת. מבחינת יתר הקבוצות, בהיעדר אפשרות ריאלית לזכות בתואר, ניצחון על מכבי נחשב להישג השיא של העונה. תואר של קבוצה שאינה מכבי נחשב לאפיזודה חריגה שרק מדגישה את הכלל.
אם האפשרות הייתה פתוחה לפניה אז, לפני 12 שנה, מכבי הייתה בוחרת להתנתק לחלוטין מהליגה ולהצטרף לליגה אירופאית כדוגמת ה־NBA, ליגה שאת התחלתה אנחנו רואים בשנתיים האחרונות ביורוליג. ליגה שאינה כבולה לחוקי פיב"א, ליגה סגורה של זיכיונות, כסף גדול, זכויות שידור כלל-אירופיות, מותג חזק עם לוגו זכיר ובולט. אלא שהיורוליג עדיין לא הייתה מוכנה אז. מכבי השתעשעה עם הליגה האדריאטית, לא בשביל התואר (שבו זכתה), אלא כדי לחוות את כמות המשחקים והנסיעות הנדרשות.
איתי שגב וכרם משעור. הם רק ירוויחו(צילום: אורן אהרוני)
גם מההיבט הספורטיבי, לו מכבי הייתה מכריזה על פיצול הסגל לפני 12 שנים, הדבר היה מתקבל בהבנה: הסרת תקרת הזכוכית מהליגה ויצירת תחרות מקומית ספורטיבית הוגנת ומאוזנת, יותר מקום לכישרון מקומי, הפסקת מרוץ החימוש אחר זרים ו"גניבה" של שחקנים ע"י מכבי, לעיתים רק כדי למנוע מהם לשחק במדי היריבות. אלא שב-2005/6 היורוליג עוד לא הייתה מוכנה.
בעונת 2006/7 הוצג לראשונה הפיינל־פור, שמטרתו המוצהרת הייתה לתת אפשרות לקבוצות אחרות לקחת אליפות, והחוק הרוסי, שנכנס כדרישה של ארגון השחקנים ולא של הקבוצות. בפועל שני השינויים האלה שחקו את הדומיננטיות של מכבי.
היום חזר הדיון לאחר שמכבי מאיימת בדרכה הפאסיבית-אגרסיבית שהיא "נאלצת" בגללו לפצל את הסגל בעונה הבאה. לדעתי, מכבי רוצה בכלל לפרוש מהליגה המקומית. הסגל "הישראלי" הוא לא "עתודה" לאירופה כפי שהבטיחו. הלא מכבי יכולה לקחת כל ישראלי שתרצה מכל קבוצה. זה רק תירוץ למשוך זמן עד שתתבסס היורוליג כ-NBA האירופית. כשדורון ג'מצ'י נשאל ב"יציע העיתונות" אם יבוטל החוק הרוסי האם מכבי תשקול לחזור בה הוא גימגם. כי היא לא.
לכן הדיון בחוק הרוסי נפרד מעניין מכבי. האם הוא תורם לשחקן הישראלי? לדעתי, חד משמעית כן. שחקנים מתפתחים דרך דקות משחק. שחקן ישראלי צעיר שמשחק בליגה הלאומית 30 דקות בערב לא יכול לשחק 30 דקות בליגת העל. הוא יתחיל עם 5 דקות ויעשה את דרכו מעלה. הבטחת דקות נותנת לשחקן ביטחון. כמובן שאם יש מאמן שמוכן להמר על ישראלים הוא לא חייב להסתפק ב 80 דקות ישראליות. אפשר עד 200. גם הקהל רוצה לראות ישראלים בליגה הבכירה.
אבל אז נשאלת השאלה האם זה לא מעניק ביטחון יתר לשחקנים? האם הם לא הופכים לשאננים ועצלים? האם לא מעקרים את יצר התחרות שלהם? התשובה לכך והדרך לרבע את המעגל היא: תקרת שכר לישראלים. נניח שכל קבוצה מחזיקה 7־9 ישראלים. ייקבעו מספר רמות שכר – מתחיל, בכיר וכוכב, ואותם שחקנים יחולקו על פי הרמות הנ"ל. לשחקן מתחיל ובכיר תהיה תקרה ולכוכב שעליו תחליט הקבוצה לא תהיה הגבלה. קבוצות כמובן יכולות לשלם פחות מהתקרה בהתאם לתקציבן, אבל אם הן ישלמו יותר זה יגרור קנסות. כגובה הקנסות כך האכיפה והצלחת השיטה. קבוצה רוצה שני כוכבים? סבבה. כפל קנס.
מה זה ייתן? לשחקנים ישראלים לא יהיה תמריץ לברוח למכבי או להפועל ירושלים. בכל מקום השכר שלהם יהיה כמעט זהה. אלא אם כן הם ישתפרו וישתדרגו למעמד כוכב. כמוכן, אם שחקן X נחשב בכיר ומרוויח בקבוצתו 150 אלף דולר וזו התקרה ואין לו סיכוי להיות כוכב במכבי תמורת 400 אלף, הוא עדיין יכול לנסות להיות כוכב בקבוצה אחרת תמורת 200־250 אלף דולר. אין תמריץ לאזרח אמריקאים, להפך. אזרוח זרים יהפוך אותם לישראלים ויגרור קנסות כי משכורתם חורגת מהתקרה. שחקן ישראלי תמיד יכול לשאוף לאירופה. שם הוא זר ואין מגבלות. הנה דרך גם לשתף ישראלים וגם להקל על הקבוצות.
לפנייה לכתב/ת 
ליאור אליהו
צילום: עוז מועלם
מומלצים
