מתי מגיעים? תחושת הזמן של הילדים
ילדים צעירים יכולים לשאול בשבת בבוקר אם הולכים לגן ובמהלך נסיעה לבדוק כל עשר דקות מתי מגיעים. תפיסת הזמן שלהם שונה משלנו ויש כמה דברים שאפשר לעשות כדי להקל עליהם
לנו המבוגרים יש תפיסת זמן מובנית וברורה. השעון מארגן לנו את ההתנהלות השוטפת שלנו בשגרת היום יום. אנו יודעים מתי לקום, מתי להתחיל ולסיים לעבוד, מהו הזמן המתאים לאכול וכו'.
עם זאת, לילדים הצעירים אין עדיין תפיסת זמן מוחשית. זאת הסיבה שהם יכולים לשאול כל כמה דקות עם השאלה - "מתי מגיעים?". ילדים צעירים יכולים לשאול בשבת בבוקר "מתי הולכים לגן?" ואפילו לשאול כשכבר חושך את השאלה "עכשיו כבר ערב?"
בפועל, ילדים והורים לא חיים לפי אותו שעון. בעוד אנחנו, ההורים, כבר "מתוכנתים", הילדים שלנו קמים ופעילים עד ש"נגמרת להם הסוללה". עם השנים, אנו מנסים להרגיל אותם לשעון שלנו, וככל שהם גדלים וקולטים את תפיסת הזמן נוצר הסינכרון. חשוב שנבין את הפערים, כי לפעמים השאלות שלהם בנושא משגעות אותנו.
חשוב שנזכור כי תפיסת הזמן מבוססת על ידע מצטבר ועל יכולות קוגניטיביות שמתפתחות עם השנים. ולכן, אל לנו לצפות שהילדים יבינו ויתנהגו לפי שעות המבוגרים, בדיוק כמו שלא נצפה שילד בגיל גן ידע לכתוב או ילד בכיתה א' יבין אנגלית.
הסינכרון הזה הוא משמעותי. כיוון שכך נוכל להכשיר את ילדינו להתנהל מול כל המשימות שנכונו להם בחיים באמצעות מערכת זמנים מוכרת ומשותפת לכולנו. עמידה בזמנים היא ערך שהילד שלנו צריך להכיר, זה יעזור לו בחייו הבוגרים - לדעת כמה זמן יש לו בבחינה, לדעת לקום בזמן למסדר בצבא ולא לאחר לעבודה כשהוא גדול.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
ההתנהלות השגרתית וסדר היום הם המסייעים ביותר לילד להתחיל לקלוט את תפיסת הזמן. הילד יודע שיש סדר פעולות שעושים בבוקר כשקמים, יודע מה קורה כשמסתיים הגן ומכיר את שגרת הערב. כך מתחילה להיווצר הבנה של חלוקת היום בהתאם לשעה. גם במסגרת הגן יש סדר היום המסייע לגיבוש תפיסת הזמן - יש מפגש בוקר, ארוחת עשר, מפגש סיום לפני שהגן מסתיים וכו'.
לקראת גיל 5-6 מתחיל הילד לתפוס לאט לאט את מימד הזמן. הוא מבין שיש ימים, שבועות, חודשים ושנים. הוא כבר יכול להבין מושגים כמו "מחרתיים" או "שלשום". ככל שהוא גדל הוא מבין את המחזוריות של העונות, את החגים החוזרים על עצמם מדי שנה וכו'. כך למעשה, הולכת ומתפתחת תפיסת זמן, התואמת לזמן האוניברסלי לפיו מתנהלים החיים המוכרים.
עד שהילד יפתח את ההבנה המופשטת של הזמנים, יש מספר דברים שיכולים להקל עליו:
• עוד רבע שעה נגיע: כשאנחנו עונים לילד תשובה הכוללת זמן, סביר להניח שהילד הצעיר שלנו לא יצליח להבין אותה. עלינו להשתמש במושג מוחשי עבור הילד. למשל: "נגיע בעוד רבע שעה, שזה בערך כמו הזמן של התוכנית של יובל המבולבל". או נוכל גם לומר: "נגיע עוד 8 רמזורים לבית". אלה הם מושגים קונקרטיים שהילד הצעיר שלנו יכול להבין.
• זה מה שנעשה היום: תיאום ציפיות המגדיר זמנים לכל פעולה יעזור לילד שלנו לחבר בין הפעולה לזמן. למשל "בבוקר נטייל בפארק ובצהריים נלך לאכול ארוחת צהריים", או "עכשיו לילה והולכים לישון". נוכל גם לומר - "נהיה שעה בגן שעשועים ובשעה 18:00 נחזור הביתה". כך יצטבר אצל הילד מידע נוסף המסביר את משמעות הזמנים, גם מבחינת הזמן האובייקטיבי וגם מבחינת משך החוויה האישית שהוא מצמיד לכל משך זמן.
• בוא נלמד את השעות בשעון: התנאי הראשוני לכך שהילד כבר בשל, הוא ידיעת הספרות עד 12. נסביר למה משמש המחוג הגדול ולמה משמש המחוג הקטן, ונוכל להיעזר בציור של פיצה, כדי להמחיש כיצד מחולקת שעה. לאחר מכן פשוט נתאמן, נזיז את המחוגים ונצמיד לכל שעה פעולה המוכרת לילד.
למשל "כשהמחוג הקטן על שבע והמחוג הגדול על תשע (כלומר כשהשעה 7:45), אנחנו נצא מהבית לגן". כלומר בשלב הראשון אנחנו מלמדים את הילד את השעה בצירוף מה שמתאים לה בסדר היום. ככל שהוא יתבגר הוא יבין מה את המשמעות גם של שעה כשעה וידע לבד למקם אותה בסדר היום.
כהורים, עלינו לגלות סבלנות לתהליך ממושך זה. הבנת מושג הזמן היא יכולת מתפתחת המשתפרת עם התפתחותו והתבגרותו של הילד. בסופו של דבר יתאים הילד את עצמו לעולם הזמנים המוכר והידוע לכל, ויתנהל לפיו.
הכותבת היא מוסמכת מכון אדלר, מרצה ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים
ואיך עוזרים לילדים להיות עצמאיים? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
