הקשר המפתיע בין טיפול בילדים ואש

אחד מגורמי המשיכה של האש עבור ילדים הוא היותה אסורה ומסוכנת. הילדים גדלים בתרבות שבה יש איסורים רבים ואזהרות על הסכנות שבאש והם יודעים שעליהם להתרחק ממנה. האיסור הופך את האש לאטרקטיבית יותר עבורם.

גם העובדה שהיא פראית וחסרת מעצורים ושאי אפשר להשתלט עליה, לביית אותה ולרסנה, הופכת אותה לכה מושכת עבורם. היא מייצגת כל מה שהם היו רוצים להיות ואינם יכולים. היא ההפך הגמור מהחוקים והגבולות שנדרש מהם לקבל (שיעורים, מקלחות, שעת שינה) ויש בה הבטחה להשתוללות חסרת מעצורים.

האש מייצגת עבור הילדים חוסר מעצורים(צילום: shutterstock)

כשמדליקים מדורה מטפחים אותה מבראשית, זה מרגש, כי הילדים מרגישים אחרי שאספו את הקרשים הבעירו וטיפחו את המדורה - שמצד אחד היא שלהם ושמצד שני אין להם כלל שליטה עליה כי היא פראית מאוד.

האש ככלי טיפולי

האקט של להדליק ביחד אש גדולה ושבטית מגלם עבור הילדים את תמצית קיומם - הסתירה בין התארגנות לבין פריקת כל עול. המאמץ לברוא ולהקים את המדורה גורם להם להתארגן, לתכנן, לפעול ולשתף פעולה (פעולות שיש בהן הרבה שליטה). ואז בסתירה לכל אלה, להתמסר כליל לאש ולאבד חלק מהשליטה. להשתולל, לצחוק, לתופף ולשחק בלי דאגות.

קראו עוד:

איבונה קרוגליאק: "תמיד יהיה לאנשים מה לומר"

הילדה אכלה ג'אנק - אמה מצאה פתרון יצירתי

הדרך המפתיעה לגרום לילד להרגיש שייך

האיכויות של האש והסתירות בין ויסות ופורקן שהיא מגלמת בתוכה הופכים אותה לכלי מרתק שניתן להשתמש בו בטיפולים רגשיים עם ילדים אימפולסיבים שמתקשים לתכנן ולהתאפק, עם ילדים שזקוקים לשחרור והרגעה, ועם ילדים יצירתיים שרוצים להתנסות בדברים חדשים.

כך, ניתן להשתמש בחדר הטיפולים בנרות שנותנים אפקט עדין של אש. בהשגחת המבוגר, ועם כללים מוגדרים, אפשר לתת לילד אחריות להדלקה וכיבוי של הנר. כשמביטים באש אפשר לשים לב אילו רגשות ומחשבות עולים כי האש מציתה את הדימיון ומשחררת עכבות.

עובדים על נושאים רגשיים בעזרת אש(צילום: shutterstock)

נרות בחדר הטיפולים

לפניכם כמה דוגמאות לחלק מהשימושים שניתן לעשות באש בתוך חדר הטיפולים:

ענבר (שם בדוי) , בת עשר, שסבלה מקשיים חברתיים, ביקשה מהמטפלת שלה לשרוף דף נייר שהביאה לפגישה, בו כתבה לה אחת מבנות הכיתה דברים לא נעימים עליה. דברים שהעליבו אותה מאוד. "יש אפשרויות אחרות", ניסתה להסביר לה המטפלת שמעולם לא הבעירה אש בקליניקה שלה, ולא רצתה להתנסות בכך גם הפעם. "אפשר למשל לקרוע, או לקשקש על זה". ענבר התעקשה לשרוף, ומשהו בתחושה של המטפלת סימן לה שזה יהיה הדבר הנכון עבור ענבר לעשות.

ענבר והמטפלת סיכמו ששורפים את הדף, ובמקומו מנסחים מכתב תשובה לילדה שכתבה אותו שמסביר איך ענבר מרגישה. ההתערבות הטיפולית הייתה טובה ומשחררת עבור ענבר, והילדה שקראה את המכתב של ענבר, התקשרה אליה והתנצלה על מה שכתבה. המטפלת חשה שאקט השריפה היה חשוב לענבר כי ביטא כעס, תוקפנות וייצריות שלא היתה לענבר אפשרות לבטא בכיתה. כשזה נעשה במסגרת הטיפול זה היה מושגח ושמור ונתן לענבר ביטחון.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

דורית (שם בדוי) בת ה-11 שסבלה מחרדות והמטפלת שלה נהגו לפעמים להדליק נרות בחדר הטיפולים, לעמעם מעט את האורות ולתרגל הרפיה, נשימות ודימיון מודרך. דורית אמרה שהאוירה בחדר עם נרות מרגיעה אותה ונעימה לה.

יותם (שם בדוי) בן השמונה אהב לטפטף שעווה מנרות צבעוניים דולקים עם המטפלת באומנות, וליצור ציורים צבעוניים מרהיבים עם צבעים ועומק. הוא סבל מקשיי ויסות, והמטפלת הרגישה שהעבודה עם הנרות והחוקים הנדרשים לשמירה על ביטחונו עוזרים לו להתארגן ולהתאפק, אך גם משחררים אותו ומרגיעים עבורו.

השימוש הטיפולי באש משחק עם המרחב הייחודי שבין התארגנות ושחרור, ומגייס את המשיכה של הילדים לאש, כדי לעבוד על נושאים רגשיים ולבטא את עצמם. העובדה שהמטפל משגיח ושומר על ביטחונו של הילד, אך גם מאפשר לו להתנסות וסומך עליו, מוסיפים רובד חשוב נוסף לקשר בין המטפל והילד.

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער ומנהלת "מרכז גרתי טיפול רגשי לילדים"