התביעה על אסון אשלים: "סטנדרטים שאינם מקובלים בעולם"
מהתובענה הייצוגית שהגישה המדינה עולה שרותם אמפרט וכימיקלים לישראל הפעילו את בריכות הפוספוגבס בסטנדרטים שאינם מקובלים בעולם, התעלמו מ"תמרורי אזהרה" שחייבו היערכות מתאימה, וחסכו בכסף על חשבון הסביבה
ניתוח הבקשה לתביעה ייצוגית שהגישה היום (ג') המדינה נגד רותם אמפרט וכי"ל מעלה סימני שאלה גדולים סביב התנהלות החברה באסון אשלים שאירע ביוני 2017. מהתביעה, שבה מבקשת המדינה לחייב את המזהמים בתשלום פיצויים של 397 מיליון שקל בגין הנזקים הסביבתיים והאקולוגיים שנגרמו, עולה כי למרות שלרותם אמפרט היה מידע בדבר המצב של בריכות הגבס שלהם, הם לא תחזקו את המתקנים כראוי. מניתוח הממצאים של איכות מי הגבס בבריכה שגלשה לנחל אשלים עולה כי ריכוז המתכות הכבדות במי הגבס היה גבוה במידה חריגה ביחס לתקן הערך המרבי של האיכות הנדרשת להזרמה לנחלים.
תוצר הפסולת, הפוספוגבס המושקע בבריכות הגבס, מורכב מנוזלים המכילים "חומרים מסוכנים", בהם חומצה זרחתית (במגע עם בני אדם עלולה לגרום לצריבה באזור הפה, קשיי נשימה, פגיעה במערכות פנימיות בעת בליעה ואף מוות), חומצה פלואורוסיליצית (נזק חמור יגרם לאברים פנימיים בעת נשימה או בליעת החומצה), קדמיום (יסוד כימי מתכתי רעיל במיוחד ומסרטן המצוי ברמות נמוכות בקרקע ובמים. חשיפה ממושכת למזון או מים המזוהמים בקדמיום עלולה לגרום למחלות שונות, ולנזקים שונים בגוף), ארסן (יסוד מתכתי רעיל, בטבע נמצא לרוב כתרכובת עם גופרית או חמצן), ניקל וחומרים אחרים. חומרים אלו ואחרים, מרכיבים את הנוזלים ששטפו בעוצמה אדירה את הנחל. 100,000 מ"ק לפי הסברה המקלה או 250,000 מ"ק לפי סברות אחרות, של נוזל חומצתי מסוכן ששטף את הנחל לכל אורכו.
חקירה פלילית נפתחה בעקבות האירוע, אך כבר היום טוענת הפרקליטות שיש לנתבעים אחריות במישור האזרחי לאירוע דליפת וקריסת הבריכה, בהתאם למידע המצוי נכון לעת הזו. "האקדח המעשן" נגד החברות המזהמות הוא דו"חות ושיטות ההתנהלות שלהן, השונה מהשיטות הנהוגות בעולם. "הממצאים מלמדים על כך שהנתבעים לא פעלו באופן סביר כפי שנדרש מהם לצורך מניעת התרחשות האירוע והנזק שנגרם כתוצאה ממנו", נכתב בבקשה לתביעה.
"הנתבעים הפעילו את בריכות הפוספוגבס בסטנדרטים שאינם מקובלים בעולם, התעלמו מ'תמרורי אזהרה' שחייבו מצידם היערכות מתאימה וטיפול למניעת הדליפה, נמנעו מהעברת מידע חיוני לרשויות, לא ערכו בדיקות נרחבות ומקיפות לאיתור של אפשרות דליפה, לא פעלו להקצאת משאבים מתאימים למניעת הדליפה, בחרו בחלופות זולות יותר, לצורך חסכון בכסף, על חשבון הסביבה", נכתב עוד.
עומס משמעותי על הדפנות
בהליך השימוע של בכירי אמפרט וכי"ל קיבלו לידיהם חוקרי המשטרה הירוקה דו"חות הנוגעים לבריכות הגבס, דו"ח קלר ודו"ח ארדמן משנת 2013. את דו"ח ארדמן קיבלו לידיהם רק לאחר האסון, ממנו עולה כי על דפנות בריכות הגבס הופעל עומס משמעותי ואף הבחינו בדליפה קלה של נוזלים.
אבל למרות זאת, ברותם אמפרט לא נקטו את הצעדים הנדרשים בכדי לוודא את יציבות הבריכות, שהכילו נוזלים חומציים וחומרים מסוכנים בכמות גדולה מאוד. במילים אחרות, הדו"חות העלו כי היו סימנים שהרימו דגל אדום בנוגע לשיטת התפעול של בריכות הגבס, נטישה של מתקן הנדסי שפגע בדופן של הסוללה ועוד. כלומר, במשך חמש שנים ידעה החברה על הבעיות בתפעול הבריכות, אך לא פעלה כראוי והתרשלה.
בנוסף, עולה כי החברה השתמשה בשיטות תפעול מיושנות, שבחברות בארצות הברית נטשו מזמן. "שיטת התפעול והרמת הסוללות של המפעל מעלה תהיות, ובפרט כאשר נוכח המשרד להגנת הסביבה לדעת, בעקבות סיור מקצועי שנערך לאחר האירוע במפעלים דומים בארצות הברית, כי רוב המפעלים שעשו שימוש בשיטה זאת, נטשו אותה עוד במהלך שנות ה- 80".
ארבעה חודשים טרם האסון נערך ביקור נציגת היחידה הסביבתית נגב מזרחי בשטח מערום הפוספוגבס. במהלך ביקור זה נצפו זליגות מי גבס מאחד הקירות במקום ונצפו שלוליות ממזרח לבריכה 3 בתעלת ההזנה הישנה. הדבר הובא לידיעת המפעל והועלתה בקשה לקבלת התייחסות לעניין הזליגות המדוברות, אך ללא מענה.
תג מחיר לסביבה
מחוות הדעת הכלכלית שצורפה לבקשה עלו נזקי עתק לטבע, בהם עצי שיטה, יעלים ומגוון ביולוגי נוסף שנפגע. ציפורים מסוג שחור זנב וסלעית נזירה מצאו את מותם, וכך גם שועל צוקים המוגדר בסכנת הכחדה.
13 יעלים מתוך 14 בעדר כולו, המוגדרים כמין שעתידו בסכנה, מצאו את מותם. כך גם מספר מושבות של עטלפי חרקים ממין יזנוב קטן וגדול, המוגדרים שניהם כמינים בסכנת הכחדה.
מדי שנה מטיילים בנחל 15 אלף איש. כיום אין הערכה מתי הנחל ייפתח שוב, וייתכן שהוא יהיה סגור משך שנים. המזהמים צפויים לחדור לעומק הקרקע ואף קיים חשש לזיהום האקוויפר הרדוד. בחוות דעת ציינו כי התועלת למבקר בנחל עברונה נחקרה בעקבות האסון ב- 2014, אז לפי הערכות עלות הביקור הוערכה ב-355 שקלים למבקר. בדו"ח שהוגש לרט"ג בשנת 2011 בעקבות דליפת הנפט בנחל צין, נאמד ערכו ב- 6.2 מיליון שקלים לשנה. בדו"ח שבחן את ערך שימוש הנחלים בישראל ומוכנות הציבור לשלם על שיקום הנחלים, נמצא שהערך עומד על 246 שקלים לשנה. סך כל עלויות השיקום עומדות על כ- 202 מיליון שקלים. שיקום אוכלוסיית היעלים לבד צפוי לעלות מעל 2 מיליון שקלים השנה, וכ-1.5 מיליון בשנים הבאות. שיקום הצמחיה המדברית צפויה לעלות 6.6 מיליון שקלים השנה והטיפול בעצי שיטה תעלה כחצי מיליון. אם לא די בכך טיפול בקרקע המזוהמת במאגר אשלים יעלה 83.4 מיליון.
התובענה הייצוגית והבקשות הנלוות הוגשו באמצעות עו"ד אנטוניוס מרשי ועו"ד לירון שי מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי), ובליווי עו"ד אסנת דפנה מהיחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה ובשיתוף המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים.
מחברת רותם אמפרט נמסר: "מתחילת האירוע, פעלה החברה בתיאום מלא עם הרשויות לשיקום הנחל ונקטה בכלל הפעולות שנדרשו לשם כך. החברה תפעל כפי שמחייב החוק במסגרת ההליך המשפטי".
לפנייה לכתב/ת 
