תפסיקו "לתקתק" אותם, תתחילו להקשיב להם
הבוקר שלכם מתחיל בטירוף? ככה ייראה גם המשך היום שלכם ושל הילדים שלכם. אז אולי תנסו לעשות את זה אחרת, ברגוע? לפני שאתם פוסלים את הרעיון על הסף, תנו לזה צ'אנס - מקסימום תצליחו
מה הפועל שהכי מרגיז אותי בעברית? "לתקתק".
בבוקר אתם "מתקתקים" את הילדים שלכם. כלומר, דוחקים בהם. לוחצים עליהם. נוזפים בהם. מטיפים להם. ולפעמים גם צועקים עליהם. אין לכם טיפת סבלנות אליהם. כי אתם בלחץ. לחץ אטומי. בגללם. אבל גם בגללכם.
אתם רוצים כבר לצאת מהבית. להקפיץ אותם לבית הספר או להוריד אותם בגן. לסבול כמה שפחות בפקקים. להגיע בזמן לעבודה. ורק לא לראות את הפרצוף שהבוס יעשה לכם. אתם בלחץ. לחץ אטומי. טובעים במחשבות שליליות, פחד, דאגה, חרדה, תסכול, ככה מתחיל הבוקר שלכם. כל בוקר שלכם. כבר שנים זה ככה. זה לא עובד לכם, אתם סובלים, אבל ממשיכים. ללחוץ. לגעור. לנזוף. לצעוק. לפעמים אפילו למשוך אותם בכוח. כן, עד כדי כך.
חבל שמישהו לא מצלם אתכם בבוקר. יכול להיות שהייתם מביטים בעצמכם, ובהם, ומזועזעים מהאלימות, מהתוקפנות, מהחמיצות, מחוסר האונים, מהייאוש המוחלט. כי רק אנשים מיואשים או נואשים, מתנהגים בצורה כל כך לא הגיונית. לא נעימה. לא משפחתית. והורסים, בוקר אחר בוקר, את היחסים שלהם עם מי שהם הכי אוהבים: הילדים שלהם.
ככה צריך להיראות הבוקר שלכם(צילום: shutterstock)
תרגיעו עם שגרת הבוקר שלכם
אז מה אפשר לעשות? להקשיב לאריק איינשטיין. ב-1970, באלבום הנפלא "שבלול", הוא שאל את עצמו: "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?". וענה לעצמו: "את אותם הדברים, אבל לאט". משום מה, אנחנו חושבים שאם נעשה את הדברים מהר, "נתקתק" אותם, נלחיץ אותם, נאיים עליהם, ננבח עליהם, גם הם יעשו את הדברים מהר. כי זה מה שאנחנו מכירים. אנחנו לא מכירים אופציה אחרת. אבל זה לא עובד. זה לא עובד מזמן. זה לא עובד אף פעם. אנחנו תמיד, או כמעט תמיד, מסיימים את החלק הראשון של היום, בעצבים, בכאב, במועקה, בתשישות.גם הם, הילדים שלנו, חשים כך. הגוף שלהם מכווץ, מתוח, כואב, עייף, עוד לפני תחילת יום הלימודים. הכעס והתסכול וחוסר האונים שלובים זה בזה, עוד לפני השעה הראשונה. אז אם הם מתחילים ככה את היום, איך ייראה ההמשך שלו בבית הספר? האם יהיו שלווים, רגועים, שמחים ומרוכזים? או עצבניים, תוקפניים, מבולבלים ומלאי אנרגיה שלילית שרק מחפשת לה פורקן? אתם כל כך מוטרדים מהפרעות הקשב שלהם? ומה עם הפרעות הקשב שלכם? מה עם חוסר היכולת שלכם להיות קשובים אליהם? ולעצמכם?
אריק הבין את זה כבר מזמן. הוא עשה את הדברים לאט. בנחת. בשלווה. נתן לעצמו זמן עם הקפה. עם הלחם. עם החביתה. עם הגבינה. עילעל בעיתון הבוקר. ציחצח שיניים. והתחיל את היום. גם אתם יכולים להאט את הקצב. להתחיל אולי קצת קודם. להתקלח. להתלבש. להתאפר. להתבשם. לאכול משהו. להיות מוכנים לקראתם. ואז להעיר אותם בנשיקה. בחיבוק. בדגדוג. באהבה ובאכפתיות. עם חיוך רחב מאוזן לאוזן.
ילדים שזוכים לאהבה כזאת בבוקר הם ילדים נגישים. קל יותר להגיע אליהם, לעזור להם אם צריך, אין שום סיבה לדאוג להם, או ללחוץ עליהם. כי כשהיחסים טובים, כי כשאין רעשי רקע, כי כשאין הסחות דעת, כי כשאין כעס ותסכול וריחוק, הדברים מתנהלים מהר יותר, זריז יותר, מדויק יותר, מתוך רצון ושיתוף פעולה, ולא מתוך לחץ. פתאום, זה כל כך פשוט. אפשר לנהל שיחה. אפשר לפתור בעיות. אפשר להיות גמישים. אפשר הכל. אם רק רוצים.
אז במקום "לתקתק" אותם, תאהבו אותם. אז במקום לנוע בעצבנות מצד לצד, תהיו מדויקים איתם. אז במקום לגרור אותם, תתחילו לראות אותם. להקשיב להם. להבין אותם. להיות במקומם. והחיים שלכם ישתנו. כי לקחתם את הדברים לאט יותר. נכון יותר. קשוב יותר. אוהב יותר. באיזי.
אז מה דעתכם? בואו תנסו לתרגל את זה ממחר בבוקר. מקסימום, אולי אפילו תצליחו.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
