מה הקשר בין חתונה לאושר

ואיי איזה חום. כל כך חם, שליתושות אין כוח לעקוץ. כל כך חם, שהציפורניים שלי מתארכות בקצב שהלק ג'ל לא עומד בו. כבר שבועיים, או שלושה, או נצח, שאני עושה דיטוקס ולא מגיעה למשקל הנכסף, אבל מנחמת את עצמי שאם הכף רגל מתרחבת בחום, למה לא הישבן?

בערב ל"ג בעומר החלטתי להתרענן בכוס שרדונה שאינה כלולה בתפריט הדיטוקס אבל כלולה בשפיות שלי בימים כאלה, ויצאתי לבר רועש מדי במרכז תל אביב. לידי ישבו זוגות בדייט, ויכולתי לקלוט מי רווקה ומי נשואה לשעבר. זה ניכר בשפת הגוף, בחיוך, בתנועות הגוף.

כמו הארה קוסמית שנפלה עליי מהשמיים (או מתקרת הבר המעושנת, אולי אלה היו גיצי סיגריות), הבנתי למה חברתי הרווקה א' היתה מתבאסת שמתחילים איתי ולא איתה, בבת אחת הבנתי את מה שאמר גברבר רווק שהתחיל איתי, המבוגרת ממנו בעשר שנים, במקום עם חברתי הרווקה בגילו: "רואים שאת גרושה כי את לא מתאמצת ולחברה שלך כתוב על המצח: חתונה! ילדים! עכשיו!".

חתונה. זה באמת מרגש(צילום: Shutterstock)

פתאום מהצד, ראיתי את זה קורה. יכולתי לדמיין את כל הדייטים של הבחורה לידי, יכולתי לטעום את הכמיהה הנואשת שלה לאהבה ולמשפחה, יכולתי לחוש את הקלילות המזויפת שצעקה: די, נמאס לי מדייטים, בא לי להתכרבל על הספה במזגן עם אהוב ליבי בלי מייק אפ שמכסה על לחיים חיוורות מפחד.

ככל שאת יותר מודעת, חכמה, קרייריסטית, יש סיכוי שתישארי רווקה לזמן ממושך יותר. בעיניי זה נפלא. את יודעת מה את רוצה ויודעת איך להגשים את עצמך, במקום להגיע לחופה קלולסית שמתעוררת אחרי כמה שנים ושואלת את עצמה מה היא עושה פה. הבעיה היא שאנחנו מקובעים בתבניות מחשבה של מאות דורות אחורה, וחושבים שזוגיות צריכה לכלול חתונה ומגורים משותפים.

החיים זה לא תבנית 

כבר שמעתי אלף פעם את המשפט "כשיש תינוק חובה לגור ביחד", או "מה זה זוגיות אם לא לגור ביחד?" ואני שואלת: מי אמר? מי קבעה? באיזה עולם השיטה שלכם מוכיחה את עצמה?

לא בעולם שלי. וגם לא בשלכם, צר לי לפוצץ את הבועה. אנחנו חיים בעידן שבו כל זוג שלישי מתגרש וכל זוג שני חולם על זה (הזוג הראשון התחתן לפני יומיים), אז ספרו לי בבקשה איך זה עובד לכם.

נכון, יש זוגות עם נישואים מוצלחים, פגשתי אותם בעצמי, אבל הם לא הכלל, הם היוצאים מהכלל. תחשבו רגע, הרי לא הגיוני שכל כך הרבה בוגדים או מתגרשים, משהו בתבנית הנישואים לא עובד. כמה אפשר לצעוק "המלך הוא עירום" ולהמשיך לעצום עיניים?

אני בעד חתונות, מדובר בטקס מרגש עם הצהרת כוונות ושמלה מהממת, וחוץ מזה, אנשים צריכים להתחתן כדי שיוכלו להתגרש... מה שצריך להשתנות זו הגדרת הנישואים. אנשים מאמינים שהאושר יגיע כשימצאו זוגיות, כשיתחתנו, כשיולידו צאצאים, כשיהיה להם בית, אוטו, חשבון בנק משותף. האושר טמון בחשבונות נפרדים, בשני בני זוג שקמים כל בוקר לעבודה (ולא אשה שנשארת לגדל את הילדים כי בעלה מביא אחלה משכורת).

מגורים משותפים זה אחלה אם רוצים לחסוך שכירות על שני בתים ותשלומים על שתי מכוניות, אבל המחיר הגלובלי הרבה יותר גבוה, כי לגור תחת אותה קורת גג כל כך הרבה שנים זה דבר שמחבל בזוגיות בשלב כזה או אחר.

האושר נמצא בזוגיות טובה ואמיצה, שיכולה להתרחש רק כשאתם בוחנים כל יום את האהבה שלכם, מתרגשים ממנה ושומרים על האינטימיות שלכם. בדיוק קראתי פוסט בפייסבוק על זוגות שנכנסים לשירותים עם דלת פתוחה בכל מצב, ומה אני אגיד לכם, זה לא מריח טוב.

השרדונה שלי נגמר והדייט לידי הזמין עוד בקבוק יין. אולי הם יתחתנו ויהיו להם ילדים מתוקים שלא נותנים להם לישון בלילה, בהתחלה בגלל גזים ואחר כך בגלל שהם יבלו במדורות עד אור הבוקר ותיגמר להם הסוללה בנייד (או שהילד שוב סינן אותי, אין לדעת).

רק כשמשנים את זווית ההסתכלות על דברים, אפשר לראות אותם בצורה חדשה. אם בישראל החליטו סופסוף אחרי אלפי שנות אור שהמדורות רק גורמות נזק, אולי הגיע הזמן לכבות גם את האמונה שנישואים יעשו אותנו מאושרות? כל שינוי גדול מתחיל בשינוי קטן, כמו תינוק שמוציא שן ופתאום הוא מתגייס, כמו קמט ראשון בצידי העיניים. כשמסתכלים על התמונה הרחבה (מרוב חום), רואים שאפשר גם אחרת.

שלך,

גאיה קורן, מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר", מרצה ומנחת סדנאות להערכה עצמית ועתונאית בידיעות אחרונות.