שתף קטע נבחר
 

על חוק הלאום ושקרים אחרים

חברי הקואליציה ידעו שאין לו סיכוי, שהוא לא דמוקרטי, שהיועמ"ש מתנגד. זה לא הפריע להם להצביע, להחניף לבוחרי הימין, לקבל כותרת ואז לקבור אותו

 

ארכיון (צילום: דוברות הכנסת – הדס פרוש) (צילום: דוברות הכנסת – הדס פרוש)
ארכיון(צילום: דוברות הכנסת – הדס פרוש)

ביום פתיחת מושב הכנסת השבוע, בין התפעלות מחשיפת ארכיון הגרעין של איראן לבין הסמכת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן לפתוח במלחמה על דעתם בלבד, עשו הח"כים מהקואליציה עוד משהו: העבירו את חוק הלאום בקריאה ראשונה ובאותה נשימה גם קברו אותו.

 

 

הממשלה קידמה את נוסח החוק המתוקן, אך כיוון שגם הוא לא מוסכם על כל סיעות הקואליציה, הוחלט שבשלב זה לא ימשיכו לקריאה שנייה ושלישית ולא יהפכו אותו לחוק בישראל. כל זה, אגב, נעשה אף שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הודיע מלכתחילה שסעיפים בחוק נוגדים את הדמוקרטיה, הופכים אותו ללא חוקתי ולכן הוא לא יכול לעבור.

 

בקיצור: הממשלה בזבזה את זמנה כדי להעביר חלקית יוזמה שאין לה לא כוונה ולא יכולת לקדם בקריאות מתקדמות, רק בשביל לשמור על הבית היהודי מרוצים מספיק, על משה כחלון לא-יותר-מדי-לא-מרוצה, ועל הדרך לבעוט עוד קצת בדמוקרטיה הישראלית.

 

במקור רצתה הממשלה להעביר את חוק הלאום כמעין פסקת התגברות נוספת – כזאת שמתגברת על ערכיה הדמוקרטיים של ישראל – באופן שיכריח את בית המשפט להעדיף את עקרונות הלאום היהודי במקרים שהם מתנגשים עם עקרונות דמוקרטיים. מסיבות קואליציוניות זה לא עבר חלק, אבל בבית היהודי ובפלגים בליכוד לא רצו לוותר על ההישג הפוליטי. אז עיקרו את החוק מכוונתו הראשונית, עזבו את בית המשפט ופנו לבעוט באוכלוסייה החלשה ביותר בישראל - בערבים ובמי שאינו יהודי.

 

החוק בנוסחו החדש מציע לשנמך את מעמדה של הערבית כשפה רשמית בישראל, ובעיקר מתיר בניית ישובים ליהודים בלבד, כאלה שבני דתות אחרות לא מורשים לגור בהם – בעיקר ערבים, אבל מי יודע, אולי גם עולים שאינם יהודים על פי ההלכה.

 

הנה האבסורד: הנוסח הזה מספיק מקובל גם על מפלגת כולנו, שרואה בעצמה מגינת הדמוקרטיה, וגם על מפלגת העולים החילונית ישראל ביתנו, כדי שיסכימו שיגיע עד קריאה ראשונה. למבקשי הכבוד והקרדיט בימין סיפקה הקריאה הראשונה אפשרות למרוח את הבוחרים שלהם בפוסט או ציוץ מהללי הישגים עצמיים. כל מפלגות הקואליציה יצאו וכבודן בידן. אנחנו, הציבור שעבורו הם אמורים לעבוד, קיבלנו עוד יום של בזבוז זמן, אפס עבודה ואפס תוצאות. אין שום משמעות להעברת חוק רק בקריאה ראשונה, מלבד השגת כותרות מקטבות ומסיתות בעיתונות.

 

ההתנהלות הממשלתית סביב ההצעה הזאת, שברור שאין כוונה להפוך אותה לחוק בישראל, ללא קשר לשאלה אם אנחנו נגדו או בעדו, ממחישה את הציניות וחוסר האמונה של המחוקקים בעבודתם. הם משחקים בלחוקק, משתעשעים בקביעת מדיניות ומתחרים בהורדות ידיים פוליטיות עלובות.

 

הניסיון להעביר חוק כל כך שנוי במחלוקת, לעקר אותו מכוונתו הראשונית, ואז להעביר כמה סעיפים מפלים וגזעניים שברור לכולם שלא יהפכו לחוק לעולם, הוא פלסתר פוליטי שנועד להחזיק יחד את הממשלה הצינית ביותר שידענו. העובדה שחבריה מודים שזהו רק משחק פוליטי, ללא הסתרה או התנצלות, מוכיחה שאין להם שום כוונה לעבוד בשבילנו.

 

אגב, מה היה קורה לו הייתם מגיעים לעבודה ביום שני ואומרים במופגן לבוסית שלכם שאתם אמנם כותבים את מה שהיא אומרת ומסכימים איתה בפגישות, אבל למעשה כל הצוות שלכם כבר החליט שאין לו שום כוונה לבצע את המשימות שהטילה? כמה זמן הייתם מחזיקים מעמד בעבודה שלכם? סביר להניח שלא הרבה.

 

  • מיכל סלע היא עמיתה בתוכנית "דרך" של קרן ברל כצנלסון

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: לירון אראל
מיכל סלע
צילום: לירון אראל
מומלצים