ההימור הגדול של מכבי תל אביב
בעונה כ"כ בעייתית ורצופה עליות ומורדות, לא ברור אם הקבוצה של ספאחיה תצא נשכרת או נפסדת מהחזרתו של ג'רמי פארגו
בקדנציה הראשונה שלו במכבי ת"א, וגם בשנייה, ג'רמי פארגו התבלט והיה לאחד הגארדים הטובים בעשור האחרון. קלע מהיר, שיכול לפרוח בהינתן יד מכוונת על הקווים ושחקנים טובים לצידו. ב-2011, מכבי הגיעה בעיקר בזכותו עד הפיינל פור, תוך שהיא דורסת בשלבים מוקדמים יותר את ז'לגיריס, קאחה לבוראל וריאל מדריד, דבר שנשמע כיום כלקוח מתחום המדע הבדיוני. הקבוצה של בלאט, שכללה חוץ מפארגו גם את אליהו, סופו וריצ'רד הנדריקס, נכנעה לפנאתינייקוס הגדולה בגמר.
בקדנציה השנייה (2014-15), ולאחר תהליך בוררות לגבי שכרו בקדנציה הראשונה שהסתיים בפשרה, פארגו קלע עדיין בממוצעים סבירים, אבל התנאים השתנו. גודס אימן את הקבוצה והוחלף בטבק. השניים לא הצליחו להוציא מהקלע המוכשר את הפוטנציאל ומכבי הגיעה לרבע הגמר בלבד, הישג שהיה מתקבל היום בברכה.
לפארגו יש כמה וכמה יתרונות. העיקריים שבהם: קליעה בתנועה, זריקות במצבים בלתי אפשריים ותחת לחץ וגם אתלטיות בהגנה. לצד זאת, יש לו גם כמה חסרונות: נטייה לירידות ועליות בכושר במהלך העונה ותוך כדי משחק, ולקיחת אחריות רבה מדי על עצמו. למי שזוכר את עודד קטש כשחקן, לפארגו ולו יש את אותה תסמונת - אוהבים את הכדור ולוקחים יותר מדי זריקות, כולל כשצריך למסור לחבר לקבוצה. מעבר לזאת, מכבי הייתה צריכה להתחזק בעמדת הפורוורד.
הבאתו של פארגו תיצור עומס על עמדת הגארד ובשלב זה או אחר, קול או ג'קסון יצטרכו להיפרד מהקבוצה, אולי עוד העונה. תוסיפו לכך את העובדה שזו הקבוצה השלישית של פארגו מתחילת העונה, והשישית ב-3 עונות, ותקבלו נעלם אחד גדול. לא ברור מי יזם את המהלך, אבל המשחקים הקרובים יקבעו אם מדובר במהלך מנצח שיחזיר לצהובים את האליפות לראשונה מ-2014, או שזו ירייה באפלה שתסיים עונה כושלת ללא שום תואר בארון.