הילד שלי פראייר - מה עושים?
הורים מפחדים שהילדים שלהם יתויגו כחלשים וינוצלו על ידי ילדים אחרים ולכן במקרים מסויימים מלמדים אותם איך לעמוד על שלהם ולקבל מה שמגיע להם. אבל דווקא ילדים שעוזרים לאחרים וגורמים להם להרגיש טוב מצליחים יותר. אז מה האיזון הנכון ואיך מסבירים לילדים?
כשאנחנו הופכים להיות הורים גבולות החרדה הזו נמתחים אל עבר הילדים שלנו, ואחת הטרדות המרכזיות איתן אנחנו מתמודדים הוא הפחד שהגוזלים הטהורים שלנו (ולא משנה מה גילם) יתויגו כחלשים וינוצלו על ידי אחד מתוך המון הערמומיים.
מה עושים עם החרדה הזו? החדשות ה"טובות" הן שהרוב המכריע של ההורים שחרדים שילדיהם יצאו "פראיירים", מגדלים ילדים "לא פראיירים" בכלל. הצד השני של המטבע הזה הוא שאותה חרדה הורית עשויה לטפח בקרב הילד תחושה מנקרת וקבועה של קיפוח וניצול, וזה כבר מתכון לאומללות.
ומה עם האווירה שעשויה לשרור בכיתה בה כל הילדים הוזהרו מלצאת פראיירים? בכיתות כאלו אנו רואים לרוב תחרות מתישה, סכסוכים בלתי פוסקים, "קמצנות רגשית", השפלות, שמועות נבזיות ונקמות.
לחשוב כבר על שוק העבודה
אז למה כדאי לגדל ילד שגורם לילדים בסביבתו להרגיש טוב יותר עם עצמם, ומעלה את תחושת השייכות שלהם לחברה ולכיתה ("ילד מצמיח")? מחקרים אמריקאיים מצביעים על כך שילדים וילדות מקובלים שאינם גורמים לילדים סביבם להרגיש טוב חווים יותר מתח נפשי וחרדה בחיי היום יום שלהם. לעומתם, "ילדים מצמיחים" שמנסים לחזק את מעמדם החברתי על ידי ערכים של עזרה לאחר, נמצאו כבעלי רווחה נפשית גבוהה יותר, ביטחון עצמי פנימי יציב, רגועים ושקטים יותר.
קראו עוד:
תנו לילדים שלכם להיות מתוסכלים
מתי מגיעים? תחושת הזמן של הילדים
14 טעויות שהורים עושים כשהילדים רבים
גם בחשיבה על העתיד, נראה שלילדים אלו יש יתרון ברור בשוק העבודה החדש בו העובדים והמנהלים נמדדים יותר ויותר על כמה נעים לעבוד במחיצתם, עד כמה הם מצטיינים בעבודת צוות, עד כמה יש להם את היכולת לטפח ולהצמיח עובדים ולתרום לתחושת שייכות והפרייה.
ואם זה עדיין לא מספיק, הרי שורה של מחקרים מתחומים שונים מוכיחה כי התנהגות אלטרואיסטית קשורה לשיפור הבריאות, ולבסוף גם נמצאה כמאריכה את תוחלת החיים.
גם לנתינה יש גבול
איננו מעודדים את הילדים לתת בלי גבולות. כלל אצבע שמציע פרופ' אדם גרנט העוסק בנתינה והדדיות מדבר על כך שילדים צריכים לחלוק ולתת לילדים שמראים אכפתיות לאחרים ("הנותנים"), וכן, לילדים שאם תהיה נחמד אליהם, הם יחזירו לך בנחמדות כלשהי ("המשווים") אך שיזהרו מה"לוקחים" - אלה שעסוקים רק בלקבל.
בנוסף, נכון להבליג בצורה מסוימת על פגיעה במעמד היות שזה מבטא עוצמה בריאה ומתכון לאיכות חיים, אך לא מדובר בדרישה מילדים להישאר אדישים לתוקפנות. כהורים ומחנכים נרצה לעודד את ילדינו לפעול כאשר הם חשופים להתנהגות בריונית מצד ילדים בכיתה.
לתרגל בבית
בשביל לגדל ילד בעל עמוד שדרה ערכי ורגשי, עם חוזק פנימי ואומץ, עלינו כהורים להתחיל את התרגול עוד בבית - נעודד את הילד לוותר לפעמים על תוכנית אהובה כאשר אחיו צריך עזרה, נשאל אותם מה הם חושבים על ילדים שמתאמצים בהפסקה שאף אחד לא ישאר לבד ונשאל אותם אם הם גם עושים זאת לפעמים.
השיתוף שלנו ההורים את הילדים במקרים אמיתיים מחיינו, גם אם הם קטנים, הוא חשוב. מקרים בהם אנו חשים שמישהו בעבודה הפגין עבורנו "אומץ לוותר", שהבחנו במישהו מהמשפחה שממש טוב בלהפוך את האווירה לנעימה, ואפילו זכרונות מימי הכיתה, יכולים לתרום להבנה ולהפנמה של הילד את חשיבות העניין.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
כחלק מהעבודה שלנו בכיתות עם הילדים פיתחנו מודל שאלות שמטרתו לעזור לילד להבין את הכוח והעוצמה הטמונים בהכלה, ויתור וראיית האחר. שאלות אלו ההורים יכולים גם להפנות אל ילדיהם:
1. תן לי דוגמה מהשבועות האחרונים למשהו שלא היה בא לך לעשות, אבל הרגשת שמישהו היה צריך אותך ובגלל זה עשית בכל זאת?
2. האם הייתה שמועה כלשהי שממש רצית להעביר לחברים או לכאלה שאני רוצה שיהיו חברים שלך, אבל לא העברת אותה הלאה?
3. היכן עצרת אכזריות או תמכת במי שעצר אכזריות כלפי ילד מסוים, למרות שהוא לא מהחברים שלך?
4. מי הילד שנראה לך שיש לו את האומץ לפעמים להגן או לא להצטרף ל"עליהום" על ילד אחר?
שאלות אלו ודומות מתרגלות את הילד ומעודדות אותו לנהוג באופן שמצמיח אותו ואת הילדים שסביבו ועשוי למנוע את ההתמכרות שלו להשגת מעמד חברתי ומגן מפני נרקיסיזם.
יוני צ'ונה הוא ממייסדי ומנכ"ל שותף במרכז "מצמיחים" ודיקלה פוגל-לבנשטיין היא מאמנת אישית לבני נוער ומנחה במרכז "מצמיחים"
ואיך לגדל ילדים אופטימיים? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
