10 סימנים שאדם קרוב אליכם מכור למשככי כאבים
השימוש במשככי כאבים ממכרים הולך ותופס תאוצה בישראל. בניגוד להתמכרות לסמים, אלכוהול או הימורים, למשל, מדובר בהתמכרות שקטה ולכן הקושי בזיהוי שלה רב יותר, אך לבני המשפחה של המכורים יש תפקיד מכריע בזיהוי ההתמכרות והגשת עזרה. כך תזהו אם מישהו שיקר לכם מכור
בעקבות הנתונים המדאיגים שפורסמו אתמול (א') על עלייה של מאות אחוזים בשימוש במשככי כאבים בישראל, שבה ועולה לתודעה ציבורית בעיית השימוש המזיק וההתמכרות למשככי כאבים, ובעיקר לאלו מסוג אופיאטים. הבעיה כבר מזמן איננה נחלתה הבלעדית של ארצות הברית וגם בישראל אנו פוגשים מקרים רבים של אנשים שנטלו תרופות לזמן מה כדי להקל על סבלם, ומסתבכים מבלי משים, והניסיון להקל על הסבל הופך להיות סבל גדול אף יותר.
בארצות הברית השימוש לרעה במשככי כאבים הוגדר כמגפה שכן הוא קשור גם במקרי תמותה עקב משימוש מוגבר באופיאטים. בארץ המצב אמנם חמור פחות, אך עדיין אנו נתקלים בלא מעט מקרים שבהם שימוש סביר ונכון מסתבך ומגיע מבלי משים לכדי התמכרות.
מהם אופיאטים?
אופיאטים הם קבוצת תרופות שדומות מבחינה כימית ופרמקולוגית למורפיום ולהרואין. התרופות הללו משפיעות על רצפטורים מסוימים ביותר בגופינו, והשפעה זו היא שמקלה על הכאב.
אולם, בו בזמן שהגוף מגיב בפחות כאב, הוא גם מגיב בהתרגלות לתרופה, כמעין תהליך של "חיסון" מפניה. לכן, עם הזמן נדרשת כמות גדולה יותר או מינון גדול יותר של התרופה כדי להגיע לאותה השפעה גופנית (התופעה נקראת סבילות - TOLERANCE) וזהו המנגנון הפיזי המוביל להתמכרות הגופנית.
כולנו עלולים לסבול בשלב זה או אחר בחיינו מבעיה רפואית שמצריכה הקלה בכאב. רובנו נקבל טיפול תרופתי מהרופא: טיפול נגד כאב הנחשב יעיל ומידתי, הניתן תחת פיקוח רפואי ולזמן קצר יחסית.
יחד עם זאת, התרופות המקלות על הכאב וסבל ומשפרות איכות חיים של אנשים רבים, הן כאמור בעלות פוטנציאל ממכר ושימוש בהן הופך לעיתים, ללא כוונה או רצון, להתמכרות, בעיקר כאשר נוטלים אותן לאורך זמן וללא השגחה.
עוד כתבות בנושא:
לקחת משכך כאבים בהריון? בתך תתקשה להרות
מחקר ישראלי: מה יעיל יותר - קנאביס או אופיאטים לכאב כרוני?
בעקבות לגליזציית הקנאביס בארה"ב: צניחה בהתמכרות למשככי כאבים
כך נוצר מצב ששימוש שהחל מתוך רצון להתמודד עם צורך להפחית כאב או להתמודד עם בעיה פיזית, מתפתח לא פעם לכדי תלות פיזית ו/או רגשית לתרופות, שמלכתחילה הן בעלות פוטנציאל התמכרותי.
כיצד נזהה התמכרות למשככי כאבים?
קשה לזהות מתי שימוש לגיטימי בתרופה הופך לשימוש לרעה או התמכרות, אך לרוב נהיה עדים לשינויים מסוימים בהתנהגות. לפעמים זה מתחיל כאשר שימוש בתרופות מרשם, לרבות משככי כאבים, נלקח שלא לפי ההנחיות הרפואיות. בהמשך מתפתח שימוש לרעה - הוא שימוש בתרופה שלא רק לצרכים רפואיים לשמם ניתן – למשל כדי להקל על עצבנות או מצב רוח רע שהופיעו בגלל הכאב. במצב כזה אדם עשוי לקחת עוד כדור כדי לשפר את מצב רוחו ו"אם כואב לי ואני סובל, לפחות ארגיש קצת יותר טוב".
הבעיה במקרים אלו היא ששימוש לרעה יכול להסתבך בקלות רבה ולהגיע להתמכרות של ממש. להתמכרות יש מקבץ של תופעות, הן פסיכולוגיות והן גופניות, בהן סימני גמילה, ירידה בזיכרון ובקואורדינציה, מרדף אחרי מרשמים, הסתרות ולעיתים אף שקרים, סימני בלבול, חרדה ודיכאון.
במצב של התמכרות האדם עסוק בהשגת המרשמים או התרופות מתוך הבנה שבלעדיהן לא יחזיק מעמד והשגת התרופות הופכת להיות מטרה חשובה ולעיתים בלעדית המשאירה מטרות אחרות, כמו תפקוד בבית, בצד. התוצאה הינה ירידה ברמת התפקוד ואיכות החיים.
אנשים שהסתבכו עם התמכרות לתרופות מרשם ולמשככי כאבים בפרט, יתקשו פעמים רבות לחבר את כל הסימנים לכלל התמונה הגדולה, ולכן דווקא בני משפחה או חברים יכולים לשים לב לסימנים המעידים על התמכרות, ובמיוחד:
1. קושי בשליטה: האדם חושב ומתעסק בתרופה ובדרכי הקבלה שלה באופן מוגזם, למשל האם יש מספיק מרשמים.
2. שינוי במינונים: נטילת מינונים גדולים יותר ממה שהרופא רשם והיעדר פתרונות אלטרנטיביים להתמודדות עם הכאב.
3. ביקורים תכופים אצל רופאים שונים: רופא משפחה, רופא כאב, אורטופד, נירולוג ועוד, ובקשה מכל אחד מהם לקבל המרשם, לפעמים עד כדי הגעה לחדרי מיון וניסיון לקבל מרשם גם משם, בעיקר כאשר יש חשש שיחסרו תרופות.
4. קנייה בבתי מרקחת שונים: כולל קנייה מקוונת, עד כדי ניסיון להשיג מרשמים או כדורים ממקורות לא אמינים.
5. תלונות מרובות על כאב: שנראות לעיתים כאילו נועדו להצדיק לקיחת תרופות והעלאת מינונים. לרוב קיים קושי לראות את התלות בתרופות ומצד שני קיים צורך להגן על ההתנהגות של הנטילה ולהסביר אותה.
6. דיווחים שקריים: דיווחים על מרשמים רבים שהלכו לאיבוד או נגנבו.
7. התעסקות בלתי פוסקת בתרופות: יש לי, אין לי מספיק, לא יישאר לי לסוף שבוע, קושי להתרחק מהבית בלי לקחת בחשבון את עניין התרופות והמרשמים, הצטמצמות של חופש הפעולה הבסיסי.
8. פגיעה בתפקוד יום יומי: קושי להתמיד בעבודה או לימודים, ירידה במוטיבציה להגיע להישגים.
9. קושי לקיים מרחב משפחתי רגיל: חוסר עניין או צורך באינטרקציה משפחתית או בין-אישית.
10. תנודות במצב רוח לפי הימצאות התרופה: התפרצויות זעם, עצבנות וכדומה.
כמו בכל התמכרות אחרת, גם כאן הנפגעים הנוספים עלולים להיות בני המשפחה או הסביבה הקרובה. קיים קושי רב בזיהוי המצב על ידי המשפחה, שכן לא ברור מתי הכאב, אשר מעורר כל כך הרבה אמפטיה ורצון לעזור, הופך להיות בעיה של שימוש לא מועיל בתרופות שמצריכה טיפול, הצבת גבולות אולי אף התערבות סמכותית.
מתעוררת דילמה כמעט בלתי אפשרית: רצון להקל על סבלו של אדם אהוב, בעיקר בטווח הקצר, אל מול ההבנה שהוא מכור ופוגע בעצמו ובקרובים לו והנעה שלו לפנות לטיפול שמקל על סבלו בטווח הארוך.
כיצד מטפלים בהתמכרות?
הטיפול בהתמכרות למשככי כאב אינו פשוט לא ברמה פיזית - התמודדות עם כאב וחיפוש אחר אלטרנטיבות יעילות יותר, לא ברמה הרגשית - עם ההבנה שהתפתחה התמכרות והתמודדות עם איכות חיים שנפגעה, תחושת חוסר תקווה וחוסר אונים.
המטרה של הטיפול היא להחזיר לאדם את איכות החיים שאבדה, ובעיקר להפסיק לתת לכדור כלשהו לנהל לו את החיים ולחזור לחוות את החיים לא דרך השפעת הכדור.
בשונה מהתמכרויות אחרות, המשפחה מבינה שאין כאן ולא הייתה שאיפה לעונג או לבריחה אלא רק ניסיון להימנע מהכאב שאכן מציק. הטיפול כולל מציאת פתרונות חלופיים להתמודדות עם הכאב, הפסקה של ההתמכרות באמצעים פיזיים ונפשיים, וחזרה לתפקוד תוך התמודדות עם הקשיים הנפשיים המונעים חזרה זו . גם בני המשפחה הם חלק מהתהליך - עליהם ללמוד מה נכון לומר ומה לא כדאי, איך נכון להתנהג בסיטואציה ועוד.
ד"ר אילן טל הוא פסיכיאטר מומחה ומנהל מרכז ד"ר טל. אינה ארצי היא פסיכותרפיסטית ומנהלת תחום התמכרויות במרכז ד"ר טל.
לפנייה לכתב/ת 
