מחקר: גייז נוטים ב-40% יותר להפרעות אכילה מסטרייטים
במסגרת המחקר עלה כי הומואים צורכים יותר סמים, מקיימים יחסי מין עם כמות פרטנרים גדולה וממעטים לבקר אצל רופא המשפחה. החוקרים: "יש לבצע שינוי בדפוסי פעולה במערכת הבריאות ביחס לאוכלוסייה הלהט"בית, לנסות ולאתר את האוכלוסייה הזו ולהתאים לה את הטיפול לצרכיה"
מחקר חדש שיתפרסם השבוע בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, מוצא הבדלים מהותיים במצב הבריאותי בין גברים הומוסקסואלים להטרוסקסואלים: על פי המחקר, גייז נוטים יותר ב-40% להפרעות אכילה מאשר סטרייטים, צורכים יותר סמים, מקיימים יחסי מין עם כמות פרטנרים גדולה וממעטים לבקר אצל רופא המשפחה.
מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות מראים כי דעות קדומות, סטריאוטיפים וגילויים של הומופוביה קיימים גם בקרב אנשי מקצוע מהתחום הטיפולי, ועשויים להשפיע עליו.
בשנת 2011 נערך מחקר בישראל שבחן את הסטטוס הבריאותי של חברי הקהילה, ונמצאו בו הבדלים מובהקים בין נשים לסביות להטרוסקסואליות בישראל. כעת החליטו החוקרים – רוני פרבר, מנהל תחום בריאות הציבור והילד בקופת חולים מאוחדת, פרופ' יאיר שפיר וד"ר רחלי נילהוץ–גנות לערוך השוואה דומה בין גברים הומוסקסואלים לגברים הטרוסקסואלים.
במסגרת המחקר נערך סקר של כ-450 משיבים באמצעות שאלון אלקטרוני שהופיע באתרי היכרויות של הקהילה הגאה, באתרי הכרות של האוכלוסייה הסטרייטית וברשתות החברתיות. המחקר כלל את כלל האוכלוסייה – מאבות לילדים עד סטודנטים וחיילים.
על פי הממצאים, נמצאו הבדלים מובהקים בקבוצת הגברים הומוסקסואלים לעומת ההטרוסקסואלים בצריכת סמים, בטיפול אצל פסיכיאטר ובטיפול תרופתי.
החוקרים מצאו שבקהל הקהילה הגאה יש ריבוי של פרטנרים בקיום יחסי מין – גם בין גברים שנמצאים במערת יחסים. עוד נמצא כי הומוסקסואלים נוטים יותר ב-40% להפרעות אכילה מאשר ההטרוסקסואלים.
"במערכת הבריאות לא יודעים לתת מענה לקהילה הלהט"בית"
"יש עניין תרבותי בקהילה הגאה שהחזות הוויזואלית מאוד משמעותית", מסביר פרבר, שביצע את המחקר במסגרת עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת אריאל, "אנחנו רואים שיש הבדלים מאוד מובהקים גם בפעילות גופנית בחדרי כושר – גייז הולכים יותר לחדר כושר מסטרייטים. זה הופך לחלק מהעשייה היום יומית שלהם. גם המטרות שהם רוצים להשיג שונות: הומואים רוצים בעיקר להתחטב ו'לבנות גוף' בעוד סטרייטים רוצים לשמור על הבריאות".
הומואים המעיטו ב-30% בביקורים לרופא משפחה בהשוואה להטרוסקסואלים. רוב ההומוסקסואלים הדגישו את חשיבותה של הנטייה המינית כחלק מהטיפול. עם זאת, 50% לא "יצאו מהארון" בפני הרופא מתוך חשש.
72% מהמשיבים ההומוסקסואלים סבורים כי חוסר ידע בקרב מטפלים בנוגע לצרכים הייחודים פוגע בהגעתם לטיפול. 40% מהמשתתפים ההומוסקסואלים חושבים שלמטפל ישנו ידע במידה מועטה לצרכיהם. בנוסף 38% מהמשיבים ההומוסקסואלים שיתפו את הרופא על הנטייה, מה שהעלה את שביעות הרצון שלהם מהטיפול, לעומת 24.4% ששיתפו את הרופא אך סבורים שזה לא העלה.
הבדלים נמצאו גם במחלות כרוניות בין הומוסקסואלים לסטרייטים: בגיל הצעיר יש פחות מחלות כרוניות בקרב הצעירים ההומואים מאשר ההטרוסקסואלים אבל בגיל המבוגר נמצאה מגמה הפוכה - 12% מהסטרייטים סובלים ממחלות כרוניות לעומת 25% ממטופלים מהקהילה הגאה. "בגלל שהצעירים לא פונים לרופא המשפחה הם לא נמצאים במעקבים ולכן לא מגלים אצלם מחלות כרוניות", מסביר פרבר "בגלל שבגיל צעיר הגייז לא מטפלים בעצמם אז בגיל המבוגר הם סובלים יותר ממחלות".
פרבר הוא עצמו הומוסקסואל מוצהר. "אני מגיע מהקהילה הגאה ואני מכיר את מערכת הבריאות ובאופן מפתיע גיליתי שאין נתונים על ההבדלים בין הומוסקסואלים והטרוסקסואלים. מפעם לפעם אני שומע על הומופוביה אבל אנחנו לא יודעים מבחינה סטטיסטית עד כמה התופעה הזו רחבה. לצערי יש לא מעט מקרים בהם במערכת הבריאות לא יודעים לתת מענה לקהילה הלהט"בית וזה לא תמיד בא מהומופוביה אלא מבורות".
החוקרים סבורים שיש לבצע שינוי דפוסי פעולה במערכת הבריאות ביחס לאוכלוסייה הלהט"בית, לנסות ולאתר את האוכלוסייה הזו ולהתאים לה את הטיפול לצרכיה.
"הקהילה, היא קבוצה עם תרבות, חברה והוויה משל עצמה, אם כמערכת בריאות לא נלמד ונכיר את מאפייניה, אנו נפספס כ-11% מכלל המטופלים", מסבירים החוקרים, "אנו מאמינים כי התיווך בין אנשי הבריאות לקהילה ההומוסקסואלית יאפשר צמצום פערים קיימים על ידי הכרת מאפייני הקהילה וקבלת כלים להבנת השונות של צרכי הבריאות הייחודיים לה".
לפנייה לכתב/ת 
