הכירו: הנשים שמייצגות את ישראל בהרמת משקולות

קלו היא חלק מנבחרת ישראל בהרמת משקולות לנשים. הנבחרת שהוקמה בתמיכה וזוכה ללווי צמוד של אתנה (הפרויקט הלאומי לקידום ספורט הנשים בישראל), בניצוחה של המאמנת ויקטוריה גלפנד, הגיעה לאחרונה למקום החמישי באליפות אירופה ועומדת לייצג את ישראל בעוד מספר חודשים באליפות העולם.

צפו בנשים המתכוננות לאליפות: 

צילום: טל שחר, עריכה: רחל קרחי, בן שכטר

"אנשים סביבי לא הגיבו כל כך טוב בהתחלה", מחזקת את דבריה ניקול רובונוביץ' (19) שמתחרה בקטגורית משקל של 75 קילו. "בעיקר המשפחה אבל גם בבית ספר אף אחד לא תמך. אחרי שנה שראו שיש לי פוטנציאל להגיע לאולימפיאדה, התחילו לתמוך. וזו גם המטרה שלי כיום, להגיע לטוקיו 2020. אף אישה ישראלית לא הגיעה לאולימפיאדה בתחום הרמת משקולות. זה לא דבר כל כך מקובל אצלנו בארץ, בחו"ל זה יותר מקובל".

מה זה אומר לא מקובל?

" התפיסה פה היא שנשים הן נשים. הן לא צריכות להרים משקולות או לעסוק בספורט. הן צריכות לעבוד, להוליד ילדים ולהקים משפחה. אבל זה שאישה מרימה משקולות ממש לא עוצר אותה מלהקים משפחה".

"גם הסטריאוטיפ הרפואי השתנה", מחזקת קלו. "פעם אמרו נניח שאסור להרים כבד. אנשים מדברים על צניחת רחם ולחצים מוגברים כשאת מרימה משקל מאוד כבד, אבל סביר להניח שרוב האוכלוסייה לא תגיע למשקלים האלה שיגדילו את הלחץ התוך בטני. הסטריאוטיפ הזה הוא מאוד רחוק מהמציאות, יותר ויותר נשים עושות את זה. ובכלל, הסטיגמה היא שתהיי נורא גברית ושזה יהפוך אותך להיות נורא שרירית. אז כן, יש לי יותר מסת שריר מלשאר הנשים אבל זה לא בהכרח דבר רע".

גברים זורקים לך הערות על זה?

"זה מתחלק. יש את אלו שיבואו ויעריכו ויגידו כל הכבוד. ויש את אלה שיירתעו, כי לצורך העניין אם אני הולכת לחדר כושר אז סביר להניח שאני ארים יותר מהגברים שנמצאים שם. זה מלחיץ אותם. זה פוגע להם באגו. פתאום באה בחורה ששוקלת פחות מהם מרימה יותר? בן הזוג שלי הוא מתאגרף ומישהו שמכיר את שנינו שאל אותו לפני שבועיים אם זה לא מפריע לו שאני יותר חזקה ממנו ושיש לי רגליים יותר גדולות".

ומה הוא ענה?

" עוד פעם, זה עניין של בטחון. הוא עונה להם שמה שחשוב זה שהוא יודע להרביץ".

אורן שי יו"ר איגוד הרמת המשקולות בישראל, אומר כי "יש התעניינות רחבה בשנים האחרונות בענף הרמת המשקולות בכלל ולנשים בפרט. הקרוספיט, יחד עם הרשתות החברתיות תרמו לפופולאריות המחודשת של הענף, וחשפו אותו בפני קהל חדש וצעיר. מבחינה מקצועית, הקמנו לראשונה, ובשיתוף אתנה, נבחרת נשים, שכבר הגיעה להישגים מרשימים מאד בזירה הבינלאומית".

אבל ייתכן שלמרות ההישגים שקטפה הנבחרת בזמן הקצר שהיא קיימת, אנשים עדיין מגיעים עם דעות קדומות בכל הנוגע לתחום.

"אנשים כל הזמן מעירים לי על הגוף", צוחקת רייצ'ל הייס (29) שמתחרה בקטגוריית משקל של 58 קילו. "אני לא מה שהם מדמיינים כשהם חושבים על מישהי שמרימה משקולות. 'אין מצב את כל כך קטנה'. אני עובדת בגלריה לאמנות. כשהתחלתי לעבוד שם אנשים חשבו שאני לא יכולה להרים את הפסלים או את יצירות האמנות ואמרו לי' לא לא רייצל לא'. עכשיו? הם כולם אומרים תבקשו מרייצל היא תעזור לכם להרים את זה".

ומבחינת תזונה למשל? איך נראה התפריט שלכן?

" אני אוכלת כמה שיותר קלוריות ביום", צוחקת רובונוביץ'. " אני מנסה לעלות במשקל ולצערי זה מאוד קשה לי. עכשיו כל מי ששומע את זה ישנא אותי".

"זה לא כמו בחדרי כושר", מוסיפה קלו. "שיוצא לי לדבר עם המתאמנות שם והן אוכלות רק סלט ומפחדות לאכול את הפחמימה. פה זה ממש לא ככה. להפך, תאכלי!"

גם הנשים שהערצתן כשהייתן קטנות היו חזקות ושריריות? כמו זינה למשל?

"אני לא חושבת שהיה לי ספציפית מודל לחיקוי בספורט כשגדלתי" אומרת הייס. "תראי, אני ילדת שנות ה90 אז ממש אהבתי את בריטני ספירס וספייס גירלס אלו היו הנשים שרציתי להיות כמותן. אני מאמינה שלא רק שאנחנו מודל חיקוי לדור הצעיר אלא גם לנשים בגילי ומבוגרות יותר. נשים מפחדות שיראו אותן בצורה מסוימת, ליפול תחת סטראוטיפ מסוים של יותר גבריות ויותר שריריות. נשים לא רוצות את זה. אבל אני גם לא מרגישה שאני אישה שרירית זה שתי סיטואציות שונות עבורי".

יש משהו בתחום הרמת המשקולות שגברים יכולים לעשות ונשים לא?

"גבר בנוי פיזיולוגית אחרת. אבל בסופו של דבר זה שתי תנועות שכולם מסוגלים אליהן, גבר ואישה. הרמת משקולות זה לא כמה אתה חזק, אלא כמה חזק המוח שלך. כי לפקס את המוח שלך להוציא את התנועה בפעם הטריליון שאתה עושה אותה זה יותר מאתגר מכל שריר בעולם".