שלא נדע: דו"ח המבקר על מה שמשרדי הממשלה מנסים להסתיר

בפרק העוסק בחוק חופש המידע, כתב המבקר כי הליקויים שנמצאו נוגעים לפרסום מידע באופן יזום ולמענה על בקשות מידע מן הציבור. הוא הדגיש כי חשיבות המענה לבקשות מידע מתחדדת כאשר מדובר בנושאים כבדי משקל ובעלי ערך לציבור הרחב, כגון זיהומי אוויר ומים, מיסוי של רווחים ממשאבי טבע, סיכומים תקציביים שגובשו עם שרי הממשלה ועם מנכ"לים של משרדי ממשלה ומוקדי סיכון בכבישים. עם המשרדים הבולטים בהיבט של מענה לא מספק על בקשות מידע מן הציבור נמצאים - המשרד להגנת הסביבה, משרד האוצר, משרד ראש הממשלה ומשרד התחבורה.

המבקר, השופט בדימוס יוסף שפירא, בדק בין היתר את נושא פרסום הדו"חות השנתיים, שנועדו לאפשר למי שמעוניין בכך גישה נוחה למידע בתחומים הנוגעים לפעילותה של הרשות הציבורית.

מבקר המדינה, יוסף שפירא(צילום: יריב כץ)

בביקורת נבדק הטיפול בבקשות מידע, לרבות שיעור הבקשות שלא נענו במועד הנדרש בחוק ושיעור התלונות המוצדקות. בביקורת נמצא כי עד יולי 2017 המשרד להגנת הסביבה טרם סיים לטפל ב-150 בקשות מידע שהוגשו בשנים 2016-2013. בשנת 2016 - כך על פי הדו"ח, 97 מ-269 הבקשות למידע שהוגשו לא נענו בזמן המירבי שנקבע בחוק העומד על 120 ימים.

עוד נמצא כי במשך שבעה חודשים בשנת 2017 הוגשו למשרד ראש הממשלה 211 בקשות לפי חוק חופש המידע, אך עד מועד סיום הביקורת הוא טרם סיים לטפל ב-41 מהבקשות האלה, אף שעברו יותר מ-120 הימים ממועד הבקשה. משרד התחבורה טרם סיים לטפל ב-28 בקשות שהוגשו עוד בשנת 2015, עד יולי 2017 וגם לא ב-15 בקשות שהוגשו ב-2016. אחת הבקשות נגעה למוקדי סיכון בכבישים.

בנוסף בדק המבקר גם את נושא שקיפות פעילותם של שרים. עד אוקטובר 2017, תשעה מבין 29 משרדי ממשלה לא השיבו לבקשה של עמותה לפי חוק חופש המידע מינואר 2017 לקבל יומנים של שמונה שרי ממשלה לשנת 2016. המשרדים שלא השיבו לבקשה: משרד הביטחון, משרד הפנים, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, המשרד להגנת הסביבה, משרד ירושלים ומורשת, משרד הבינוי והשיכון, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, משרד התחבורה וגם משרד המדע והטכנולוגיה. המבקר העיר כי אי מתן מענה עומד בניגוד להרואות החוק ולהנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

משרד הביטחון. למי הוקצאו הכספים?(צילום: עומר הכהן)

המבקר גם מצא כי משרד הביטחון לא השיב מינואר 2017 ועד למועד סיום הביקורת על שתי בקשות של הוועדה לשקיפות לקבל מידע על הקצאות כספים במסגרת הסכמים פוליטיים, ובכך נמנע מהציבור מידע על חלק מהתקציבים שהוקצו למימוש ההסכמים. משרד האוצר ומשרד הפנים, כך עולה מבדיקת המבקר השיבו באיחור ניכר לבקשות.

בדצמבר 2015 הונחו משרדי הממשלה ויחידות הסמך לפרסם התקשרויות עם ספקים לצורך רכישת טובין או שירותים לציבור, בין השאר לאור מחויבותה של ממשלת ישראל לעקרון השקיפות. בביקורת התברר כי משרד האוצר לא פרסם את כל דו"חות ההתקשרויות של נציגות משרד האוצר בניו יורק בשנים 2016 ו-2017, וכך גם רשות המים. בנוסף, 19 בתי חולים לא פרסמו מידע על עיקרי הוצאותיהם, כנדרש בתקנות חופש המידע. מדובר בהוצאות המסתכמות בכ-2.7 מיליארד שקלים.

כמו כן מתברר כי היו ליקויים בפרסום התקשרויות שאינן מנוהלות במערכת מרכב"ה (מחשוב רוחבי כולל במשרדי הממשלה). המבקר כתב כי החובה לפרסם התקשרויות חלה רק על התקשרויות המנוהלות במערכת מרכב"ה. לאגף החשב הכללי באוצר אין נתונים על הסכום הכולל של ההתקשרויות של משרדי הממשלה ועל מספר ההתקשרויות שאינן מנוהלות במערכת. כיוון שכך, כתב המבקר, אי אפשר לדעת מהו חלקן של ההתקשרויות החייבות בפרסום בכל הרכש הממשלתי, המוערך בכ-42 מיליארד שקלים בשנה.

לגבי משרד התחבורה, העיר המבקר, כי המשרד עשה שימוש לא ראוי בסייג לפרסום התקשרויות, כיוון שסיווג יותר מ-20 מהן כרגישות בטענה שפרסומן עלול לפגוע בפרטיות של אדם, אף שפרטיהן לא כללו פרטים אישיים של אנשים. המבקר העיר כי השימוש של המשרד בסייג זה הוביל למעשה למניעת פרסום מידע לציבור בעניינים שראוי שהציבור ידע עליהם. עוד כתב המבקר כי פעולתו זו של משרד התחבורה אינה מתיישבת עם תכליתו של חוק חופש המידע.

בסיכום הפרק כתב המבקר כי העומדים בראש משרדי הממשלה ויחידות הסמך - נבחרי ציבור ומנהלים כלליים - להטמיע בעבודתם ובעבודת המשרדים את עקרונות שקיפות הממשל, ולוודא שהם מיושמים בשגרת העבודה של המשרד.