איך יכול להיות שאיראן עדיין לא גרעינית?

הרצון קיים, הטכנולוגיה נגישה מאז מלחמת העולם ה-2, וייעוץ התקבל מרוסיה, צפון קוריאה ופקיסטן. ובכלל, מדינות קטנות ממנה (...) עשו זאת במאה שעברה בהרבה פחות זמן. מדוע אחרי עשרות שנים איראן עדיין לא הגיעה לגרעין?

ד"ר אמילי לנדאו פורסם: 07.05.18 , 13:28

ראש הממשלה(צילום: AP)

המשטר באיראן נחוש להגיע ליכולת גרעינית צבאית, ואחרי חשיפת המסמכים מהארכיון לא נותר כל ספק בכך. כדי לקדם את יעדה היא נעזרה לאורך השנים באחרים: בתחילת הדרך, עוד לפני המהפכה האיסלאמית, היא נעזרה בארה"ב, ואחר כך ברוסיה ובמידע שזרם ברשת הגרעינית האסורה של עבדול קאדיר חאן, אבי הפצצה הפקיסטנית.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

גם עם צפון קוריאה קיימה איראן שיתוף פעולה הדוק ופורה מבחינתה לאורך השנים – בעיקר בתחום הטילים הבליסטיים, אבל גם בתחום הגרעין. צפון קוריאה שלחה מומחים גרעיניים לאיראן ושיתפה אותה בתוכנה גרעינית. משלחת של מדענים איראנים נכחה בלפחות ניסוי גרעיני אחד של צפון קוריאה, בפברואר 2013.

אז למה בעצם – אחרי כמה עשורים של פעילות – איראן לא הגיעה עדיין למעמד של מדינה גרעינית? הרי מדובר בטכנולוגיה ותיקה שפותחה לפני מלחמת העולם השנייה, ומדינות אחרות הצליחו להתגבר על המכשולים בפרק זמן הרבה יותר קצר.

מה שעיכב את דרכה לפצצה הייתה קודם כל העובדה שאיראן חברה באמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני, ה-NPT. בניגוד לישראל, למשל, שלקראת סוף שנות ה-60 קיבלה החלטה להישאר מחוץ לאמנה, איראן הצטרפה והתקדמה לכיוון של נשק גרעיני תוך הסתרת התוכנית ורמייה. איראן טענה בתוקף שמעולם לא הייתה לה כוונה לפתח נשק גרעיני. המידע שנחשף לימים סיפר כמובן סיפור אחר.

בעניין העשרת האורניום, שבוצעה על ידה בגלוי, טענה איראן בלהט שהמטרה היא יצירת דלק לכור מחקר קטן בטהרן. אי אפשר היה להוכיח שהעשרה לרמה נמוכה מכוונת למעשה להעשרה מאוחרת יותר לרמות גבוהות לצרכים צבאיים. ובכל זאת, בשל העובדה שמתקניה הגרעיניים של איראן היו תחת פיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), היא נאלצה להיזהר מאוד בצעדיה, ולא לחשוף שום פעילות חשודה לעינם של הפקחים. בפועל, היא שילמה מחיר כבד על התוכנית החשודה בדמות סנקציות ובידוד בינלאומי שהקשו על התקדמותה.

בנוסף, במקביל למדינות שסייעו לאיראן בפיתוח תוכנית הגרעין שלה, היו גם מי שחיבלו במאמציה. הכוונה לפעולות שחיבלו בצנטריפוגות, פיצוצים במתקנים שונים באיראן, החדרת וירוסים למערכת המחשבים וגם כמה חיסולים של מדענים איראניים עיכבו את התקדמותה בתוכנית הגרעינית. אף מדינה לא לקחה אחריות רשמית על הפעולות הללו, אבל לפי דיווחים בתקשורת העולמית מדובר היה לפחות בארה"ב וישראל.

גם היום אף אחד לא יודע בוודאות לאיזה מעמד גרעיני שואפת איראן ומתי היא מתכוונת להגיע אליו. האם היא חותרת לארסנל מלא של נשק גרעיני? או אולי תישאר במצב שבו כל הרכיבים מוכנים, ומחכים רק להחלטה מדינית לחבר אותם יחד לפצצות?

יתכן גם שאיראן תבחר במודל של עמימות גרעינית ובשלב מסוים תשחרר מידע שמצביע על יכולת אפשרית, מבלי לדבר בגלוי על נשק גרעיני. לכן, יש אפשרות שאיראן לא מעוניינת בשלב זה להשלים את המהלך ועוצרת את עצמה במכוון. היום, מצוידת בהסכם הגרעין עם המעצמות, זה בוודאי לא הזמן לשבור את הכלים ולרוץ לפצצה.

הסכם הגרעין שיעמוד למבחן בתקופה הקרובה מעניק לאיראן לגיטימציה לתוכנית העשרת האורניום שלה, יכולת לעבוד על פיתוח דורות מתקדמים של צנטריפוגות, ואפשרות – כמעט באין מפריע – לקדם תוכנית טילים רחבת היקף. וכל זה כאשר הפיקוח על מתקניה הצבאיים חלש ביותר, ובעיקר – כשיש להסכם הזה תאריך תפוגה. בינתיים היא גם נהנית מפירות כלכליים לא מבוטלים. אז למה להיחשף לצעדי ענישה כאשר עוד מעט לא ניתן יהיה לעצור אותה?

העולם צריך לדאוג מכך שאיראן נמצאת בשלב שלפני השגת הפצצה כשבידיה היכולת להתקדם לנשק גרעיני בזמן שתבחר. זה הזמן לפעול ביתר נחישות לעצירתה.